סוף חציה - חג שמח ממרטיניק שבקריביים

 

מאה ואחת מיילים אחרונים מתוך 2080

המשימה כמעט הושלמה

זה מה שהפלוטר מדווח כעת

שקיעה אחרונה של חציה בדיוק הסתיימה. השמש שקעה לתוך ים מעונן והאירה בשוליים של זהב את האפור העמוק. שקיעה בים תמיד יפה. בין אם נקיה גדולה וכתומה ובין אם מעוננת דרמטית ויפה מסוגה. במקביל עלה ירח עגול מלא ובהיר, זה שיגיע לשיאו בעוד יומיים, ערב ליל הסדר. מאה מיילים אחרונים של חציה שהיתה מופלאה משציפיתי. הים והרוחות היו איתנו, גם כשהגלים הגיעו לשלשה מטרים, אסתר גלשה עליהם בנינוחות. אם לא מביטים לאחור ורואים את עמוד המים בירכתיים, זה מרגיש כמו סידרה מחזורית ואין סופית של מגלשות מתונות משולבות בנידנוד רך ונעים.

היעד הראשון שלנו באיים הקריביים הוא מרטיניק, אחד מסידרת איים ששיכים לצרפת. אנחנו מתואמים עם מיגל, שותפנו לחודש של שייט מהאיים הקנריים לקייפ ורדה, שיצא לחציה עשרה ימים לפנינו, והגיע לפני יומיים. מקווים שיקבל את פנינו על המזח.

לא יודעת איך מסכמים חוויה כזו. בדיוק שבועיים שהחיים מתנהלים בקצב זריחות, שקיעות, רוחות וגלים. מתמודדים עם תקלות (אין חציה בלי), אתגרי בישול גורמה בים מתנדנד, שינה לא תמיד נוחה במשמרות. והעיקר, צוות הכי כפי שיכולתי לדמיין. הרמוניה נהדרת של זוג הורים מזדקנים ובן שכובש את העולם, חבר צוות שווה בכל מובן, ולעיתים שווה יותר! שמחה ומלאת תודה שנפל בחלקי להגשים חלום ולהשלים עוד פרק במסע.

בשם צוות אסתר, נצר לשודדי הקריביים לדורותיהם, חג חרות שמח! 

כמה רגעים יפים:

יציאה מקייפ ורדה

בוורסיה של רוני

אחרי שקיצרתי והאצתי את הווידאו 

עדיין שני חלקים

תמונת הפלונטר ביציאה

שוב מנסים לתקן את מתפיל מי ים

הפעם איתנו מכונאי צוללות מקצועי

והיה גם דייג

שתי דורדות ענקיות שסיפקו ארוחות לשמונה ימים

מימין דורדה ומשמאל סתם דג קטן
אין לנו מושג איזה…

חוגגים אמצע חציה

לפני שחוגגים מקלחת קפיצה לים רתומים כמובן
כל אחד בתורו
שומרים על צניעות!

כוסית של ג׳ין ומסיימים בקבוק שנקנה
בבר המפורסם שבאיים האזורים

מפרשנות בפעולה

 

תומר בפוזה אופינית

מרבדי אצות ביממה האחרונה

וכיוון שכבר הגענו

תרועת ההגעה

תומר מניף את הדגל המקומי - אופס טעות ניווט

הגענו לצרפת

חג שמאח

צעד גדול לאסתר וחסר משמעות לאנושות - צוות אסתר יוצא לחצית האוקיאנוס האטלנטי

ההתרגשות לקראת יום המחר והרצון לנצור את רגע השיא שלפנינו, גרמו לי לשבת ולכתוב אל תוך הלילה. לא אוכל לסגור את הפער בארועים והזמנים, אז פשוט אוסיף כותרות של הארועים ומפה של מסעותינו בשנה הזו, שמסיבות שונות כמחצית ממנה בילינו בביקורים ממושכים בארץ.

יוני 2022 מהאי לה פלמה שבקנריים לאיים האזורים - שבוע בים עם אנאיק וולרי, הטרמפיסטיות הבלגיות שהכינו לנו סרט קצר שמתעד את ההפלגה. ולרי העלתה אותו לרשת, ואני מצרפת את הלינק. האמת - שווה להציץ. עשתה עבודה מקצועית…

https://youtu.be/X-1aALQslQ0

אוגוסט 2022 - שישה ימים של ים מהאיים האזורים למדירה

מעט תמונות ממדירה
מגיע לה הרבה יותר!

שבוע עם בועז מטיילים לאורך הלבדות
אין סוף שבילים לצד אמות מים פעילות
אי קטן עם אלפי קילומטרים של אמות מים

אי אפשר בלי אשפטדות
העל האש המקומי בכל פינה בחגיגות לכבוד כל קדוש
בשר מעולה בכמויות לא סבירות…

שבוע עם גידי ויובל לרגלי הקדוש רונלדו בן מדירה
חלק מהטקס כשמבקרים את הפסל שלו…

שוב פוגשים את קארין ומנו
החברים מהקנריים איתם בילינו גם באזורים וגם במדירה

ספטמבר ועד דצמבר 2022 - ביקור בארץ

תחילת דצמבר 2022 - חזרה במדירה 

סוף דצמבר ועד תחילת ינואר - חוזרים לארץ להפרד מסבתא ענה

אמצע ינואר 2023 - חזרה במדירה עם קפטן תומר

 שנה אחרי שהפסקתי לכתוב ואנחנו בסוג של סגירת מעגל ויציאה לדרך חדשה בחלק חדש בעולם. שבנו לאסתר שחיכתה במדירה יחד עם תומר שהצטרף לצוות אסתר כחבר רישמי. בדיוק שמונה חודשים עברו מאז נפרדנו מתומר בטנריף, כשיצא למסעו במזרח. 

אחרי שהות שהתארכה לה במדירה הנפלאה והיפה מאוד מאוד (מומלצת בכל פה) עשינו את דרכנו דרומה לאורך האיים הקנריים. לוח הזמנים השתבש בשל בעיות טכניות שונות, שכולן נפתרו (טפו טפו). על הדרך זכינו להכיר את מיגל, בחור צרפתי שחי על סירה שנאלצה לצאת מהמים לטיפולים ממושכים. פגשנו אותו במספנה באי הקטן אל היירו שבאיים הקנרים. חיפש טרמפ לקייפ ורדה. אחרי ראיון קצר חשבנו שוב - למה לא? ניסיוננו עם טרמפיסטים עד כה היה טוב. בנוסף להיותו נחמד הוא גם מדריך שייט ובנאי סירות, פרטנר מושלם עבורנו, שמרגישים צורך ביותר ידע ושידרוג יכולות. הפרויקט הראשון שלנו היה חידוש הירכתיים של אסתר. עכשיו בעכוז שעבר מתיחת פנים נראת צעירה בלפחות עשור. עניינים טכניים נוספים שצצו שוב שינו תוכניות והבנו שאל הקרנבל בקייפ ורדה שמתקיים בסוף פברואר, במקביל לזה שבקנריים ובברזיל, לא נספיק להגיע. שוב שינינו תוכניות וכיוונו חרטום ומפרשים לאי לה פלמה שנחשב כאחד המקומות המיוחדים לבלות בו את הקרנבל. באי הזה ערכנו ביקור קצר מדי בסיבוב הקודם. בפעם הקודמת מלה פלמה יצאנו לחציה בכיוון צפון מערב לאיים האזורים. הפעם לה פלמה היא נקודת יציאה לחציה בכיוון דרום מערב לאיי ורדה. 

יום למחרת הקרנבל יצאנו לים, שבוע של הפלגה, ארבעה אנשי צוות. 

ההחלטה לצאת מאזור הנוחות של אירופה היתה לא פשוטה. הנוחות במקרה הזה מתיחסת לקלות היחסית שאפשר להגיע לארץ במידה ויש צורך. באיי ורדה אין מקום בטוח להשאיר את הסירה, ואחרי החציה לאיים הקריביים אנחנו בסיפור אחר לגמרי, הן מבחינת זמן טיסה והן מבחינת העלויות. במהלך ההתלבטות עלו אפשרויות שונות אבל בסוף לקחנו החלטה להמשיך במסע למרות שהשנה האחרונה זיכתה אותנו במנה גדושה של קשיים והפתעות מבית. 

לקח לי זמן להזכר כמה טוב לי בשיוטים הארוכים כשהחיים מתנהלים בקצב של שקיעות וזריחות, רוחות וגם גלים, עם ביקורי דולפינים שהפכו חלק מהיום, בשעות הבוקר ולקראת שקיעה, כשהם מגיעים לעיתים בעשרות ומשחקים סביב חרטום הסירה. לעיתים נשארים למשך כמה דקות ולפעמים שעה ויותר. תומר מתישב באותה נקודה בחרטום, רגליים פשוטות למים והדולפינים כמעט ונוגעים בכפות הרגליים. אני מצטרפת אליו באושר גדול שממלא אותי תמיד כשפוגשים ביצורים החמודים האלה, התרגשות של ילדה. לשמחתנו הים היה נח, הרוחות מעולות ואסתר הפליאה לעוף על המים. הפלגה מושלמת. מיגל השתלב נפלא לאווירה המשפחתית, ונתן את הטיפים מניסיונו כשייט, מדריך ובנאי של סירות. מפרשים הונפו ונמתחו בקומבינציות שונות משניסינו בעבר, חורים ופגמים תוקנו. למדנו שימוש בחומרים שלא הכרנו. העיסקה היתה פשוטה וטובה לכולנו, ידע ויזע בתמורה לשייט ומזון. מושלם!

שבוע נפלא עבר עלינו בים. תנאי שייט מושלמים.

את איי ורדה פגשנו באי סאל, הצפוני מבין תשעת האיים בשרשרת. התחושה הראשונית היתה שעברנו עולם, מאירופה המסודרת והשבעה, הישר לעולם השלישי, ממש אפריקה. האוכלוסיה כהת עור ומגוונת, השפעות לטיניות וערביות נכרות בתווי הפנים. השפה קראולית, שפת האיים, בכל ארכיפלג ערבוב שונה, בהתאם לשיוך הקולוניאלי. כאן ההשפעה של הפורטוגזית נכרת. האי עצמו שטוח ולא מעניין בכלל, מלבד המפגש האנושי שהוא נעים וחם. על הצטיידות אין מה לדבר. מגוון הירקות ופירות שאנחנו כל כך זקוקים להם עלוב במיוחד. האוכל במסעדות לא מפתה במיוחד, בעקר בשרים/דגים על האש בצרוף צ׳יפס ואורז וכמה ירקות חיים (בקושי) סמליים. פתיחה לא משהו אחרי שבוע בים. שלשה ימים בסאל ומשם ל Sao Nicolao, הרושם השתפר פלאים. האי הררי יותר, הצלחנו ללון בשני מפרצים שונים (תמיד כף), ועוד שלושה ימים במפרץ בעירת הדייגים ….. כאן מצאנו קצת יותר מצרכים טריים, ושני טיולי רגל שדי כיסו את החלק הנופי של האי.

הבא בתור, האי שכל חוצי האוקיאנוס במסלול שעובר בקייפ ורדה מגיעים אליו, Sao Vincent, ובו אחת הערים הגדולות בארכיפלג, Mindelo. בעיר הזו עוצרים להצטייד לפני החציה של האטלנטי. בקרב השייטים ידוע שכדאי מאוד להצטייד בכל מה שאפשר באיים הקנריים. במינדלו שפע גדול יותר של מצרכים בסופרמרקט בהשוואה לאיים האחרים כאן, אבל אין מה להשוות למגוון המערבי והמחירים למותרות בהם אנחנו מורגלים, גבוהים באופן משמעותי. לעומת זאת, השוק תוסס ומלא בירקות ופירות טריים, חלקם לא מוכרים לנו כלל (מיני שורשים ופירות של עולם אחר) ומאידך, חסרים מצרכים בסיסיים בהרגלי הבישול שלנו, כדוגמת פלפלים אדומים מתוקים שאהובים עלי מאוד ומהווים מרכיב חשוב בתבשילים וסלטים. נקודת האור מבחינתי היא העלים הירוקים למינהם, שכל כך חסרו לי באיים הקנרים והאזורים: כוסברה, פטרוזיליה, נענע ושות׳.

במינדלו צללנו לעולם המוסיקה של האיים כאן, שבזכות הזמרת הלאומית שלהם, סזריה אוורה, שמעם יצא בעולם. כך מאיים נדחים שכמעט ואף אחד לא שמע עליהם, דרך החשיפה למוסיקה הם ״עלו על המפה״. העיר קטנה יחסית ובכל זאת מדי ערב הופעות חיות בברים ומסעדות עמוסות מקומיים שאוהבים וגאים במוסיקה שלהם, ובאופן טבעי ופשוט שרים ורוקדים, ואיך שהם רוקדים… תענוג!

למינדלו הגענו בדיוק בזמן, ערב יום ההולדת של אודי, מי שעקב אחרי הבלוג יכול לדעת כמה אביבים חגג הקפטן. בתחבולות ומבצעים חשאיים הצלחנו לגלות מבעוד מועד איפה נחגוג, מסעדה נעימה ומוסיקה נהדרת. פרומו למה שנכיר אחר כך. עבור אודי, שמאוד אוהב את המוסיקה זו היתה חגיגה מושלמת!

כמה ימים במינדלו, הרבה מוסיקה ובירות, מפגשים עם חברה צעירים על סירות בדרכם לחצית האטלנטי, את חלקם פגשנו במקומות שונים באיים הקנריים. חברה מקסימים ומעניינים, רובם בשנות השלושים שלהם, אחרי שהספיקו ללמוד ולעבוד ובחרו לחיות אחרת. סירות הדור המבוגר יותר כבר לא בסביבה, חצו ברובם בין נובמבר לדצמבר, אנחנו ממש בסוף העונה. 

מלבד העובדה שהמפרצים והמרינה ריקים, אנחנו נאלצים לבלות פחות ממה שהיינו רוצים באיים הללו. 

יום צלילות באי הזה יחד עם תומר היה מרשים בהתחשב במה שראיתי עד כה לאורך ההפלגה. להקות גדולות עם מגוון יפה של דגים, ריף נחמד, והכל בערבון מוגבל כשמשווים לים סוף.

קפיצת פרי לאי שממול, Sao Antao, שנחשב לאי הכי מרשים מבחינת נופים. כמה ימים של טיולי רגל די מאומצים. הנופים דרמטיים במיוחד, מצוקים, ואדיות, חקלאות טרסות במדרונות תלולים. אסתר נשארה במינדלו עגונה במפרץ בהשגחת שתי בחורות שהן טרמפיסטיות על סירה אחרת ושמחו ל boat sitting שנתן להן קצת מרחב. באמצע השהות שלנו באמצע הלילה, קיבלנו טלפון בהול שדווח על רוחות חזקות מאוד במפרץ. למרות שעגנו בבטחה כבר שבוע, הפעם העוגן לא עמד במשימה והבנות שמו לב שאסתר לא רגועה ומראה סימני תזוזה. למרבה המזל, קפטן הסירה עליה הן שטות, בחור בריטי מקסים ורב ניסיון, הגיע ותפעל את כל הנדרש, עוד שרשרת עוגן והורדת עוגן נוסף. אסתר התיצבה, אבל אנחנו החלטנו לקצר ביממה ולחזור לאסתר שלנו. ברור שב Sao Antao, יכולנו להמשיך ולטייל לא מעט. באמת באמת משהו מיוחד.

אני ממהרת לסיים את הפרק הזה כדי להספיק ולשלוח אותו כבר מחר.

כדרכם של החיים בים, התוכניות עשויות להשתנות באופן חד. אנחנו תכננו עוד שבוע בין האיים של קייפ וורדה. על הפרק היה ביקור משמעותי באי Fogo, עם הר געש פעיל ולפי הסיפורים נופים געשיים מרשימים, אחריו קפיצה קטנה לאי Brava, ומשם לצאת לחציה לאיים הקריביים. ביומיים האחרונים התחלנו להתארגן לתזוזה והכנו רשימות של ״צריכים״. נכנסנו למרינה, מלאנו מיכל סולר ומיכלי מיים, תיקונים וטיפולים קטנים וגדולים. תומר, המהנדס הקטן שלנו, אילתר לנו משאבה למתפיל המים, בעיה שאנחנו וכל המומחים מסביב לא הצלחנו לפתור, והפך אותנו למאושרים במיוחד. לא כף לשוט כשחרב הליטרים של מים מתוקים מונפת וקוצבת מקלחות ועוד מותרות של מים מתוקים. בקיצור, קנה את עולמו ומצדיק את היותו איש צוות נוסף. אחר הצהריים אודי פתח את תחזית הרוחות כדי לבדוק את תנאי השייט ל Fogo, לשם התכוונו לצאת בעוד יומיים. נראה מעולה. בבדיחות הסתכל כבדרך אגב על תחזית הרוחות ביום שבו חשבנו לצאת לחציה מערבה. להפתעתנו נוכחנו שהרוחות נחלשות באופן משמעותי בשבוע הקרוב, עד כדי שלא נוכל לצאת לדרך. חצית אוקיינוס מבוססת רק על רוח. המנוע לא אמור לשמש. אין מספיק דלק למרחקים כאלה. כשאין רוח פשוט לא זזים ומחכים שתעלה. אחרי דיונים ולבטים, החלטנו לשנות כיוון ולזרום עם הרוח… בעוד יומיים במקום לצאת לפוגו אנחנו יוצאים לאיים הקריביים, מכוונים להגיע לאי מרטיניק כנקודת נחיתה.

נכנסנו להילוך גבוהה במיוחד. מחר קניות ירקות בבוקר, השלמות סופר אחר הצהריים, ניקיונות, ביקור במשטרת הגבולות, טלפונים אחרונים ואולי גם זמן להעלות את הפוסט הזה…

לחציה אנחנו יוצאים בהרכב משפחתי אינטימי. מיגל קיבל בהבנה והערכה, את הצורך שתומר הביע, לצאת למסע הזה שהיה חלום שלווה אותנו כבר כמה שנים, כשלישיה שמגשימה משאלה. כעת, שבוע אחרי שנפרדנו בדמעות ממיגל, שכבר שבוע בלב האוקינוס כטרמפיסט על סירה קטנה ומדליקה, ברור לנו שזו היתה החלטה נכונה. חזרנו לעברית על מלא, עם תחושת משפחתיות נקיה, זורמת ורגועה.

את ליל הסדר נחגוג בלב ים.

שולחים לכולכם ברכות חג שמח, אם תרצו גם כשר, ובעיקר שנשאר בני חורין!

עוקבים בדאגה אחר הנעשה בארץ וסומכים עליכם שתשמרו עליה. גם כשרחוקים היא יקרה לנו מאוד!

נתראה מעבר לים

אודי אילת תומר ואסתר גם

פרידה מסבתא ענה האהובה

 

עם אודי בתערוכה חודש לפני לכתה

בדיוק לפני שנה בשיא פריחת הפרגים

המון זמן שלא כתבתי

את הבלוג הפסקתי לכתוב אי שם במרץ 2022. ארועים משפחתיים שדרשו תשומת לב וכוחות נפש הסיטו את מרכז הכובד מארועי המסע. מצב הרוח לא התאים לכתיבה נינוחה לצורך הבלוג. עברתי לכתוב יותר פנימה אל עצמי.

כבר זמן מה שאני רוצה לחזור לתעוד ה״בלוגי״. כפי שחששתי מלכתחילה, כשלא כותבת נוטה לשכוח. הבלוג מהווה עבורי דרך לשחזר את קורותינו גם מהעבר הקרוב, ובוודאי שבעתיד היותר רחוק אין סיכוי שאזכור. בנוסף, זו דרך לשתף ולעדכן את מי שעוקב אחרינו.

כשכתבתי את השורה האחרונה חשבתי על אמא של אודי, סבתא ענה האהובה, שהלכה מאיתנו לפני בסוף דצמבר 2022, באחת בלי הכנה. אומנם בת 92, לכל הדעות ״שיבה טובה״, ולא רק כרונולוגית ובכל זאת מרגיש כהפתעה והחסר גדול. סבתא היתה דמות מרכזית במשפחה, שותפה נלהבת למסע שלנו, מאלו שדרבנו אותי להמשיך לכתוב כדי שתוכל לעקוב מקרוב אחר קורותינו. לרב הייתה הראשונה לפתוח לקרוא ולהגיב. כשחושבים כעת על פרק חדש, נצבט הלב שוב על לכתה. שבועיים בדיוק לפני שהלכה לעולמה, באנו להפרד ממנה בסוף ביקור ארוך בארץ. כבר שנים שכשנפרדים ממנה ערב נסיעה, מתגנב החשש שאולי זו הפעם האחרונה…. ענה היתה מודאגת מהשהות הארוכה שלנו בארץ, ולמרות הגעגוע והחסר, רצתה לראות אותנו ממשיכים בדרכנו ומגשימים חלום. ידענו שהייתה גאה בנו, כזו היתה. מפרגנת, מתעניינת, זורמת עם תהפוכות החיים. גם עם הזקנה סוג של השלימה, למרות הקשיים הפיזיים שהתרבו והעיקו עם חלוף השנים. שפר גורלה וגורלנו, שהראש נשאר חד כתמיד. האפשרות של פגיעה בזיכרון ובחשיבה הטרידו אותה, ולכן היתה עסוקה בטיפוח יכולות החשיבה ממש עד רגעיה האחרונים. משחקי חשיבה, הרבה מאוד קריאה ואפילו לימוד שפה באפליקצית ה Duolingo. 

בפגישתנו האחרונה דברנו גם על סוף החיים שמעבר לפינה, ולא בפעם הראשונה. שוב הביעה משאלה שזה יקרה באחת, בלי הדרדרות איטית, כואבת. וכך בדיוק קרה. אפילו לא בשנתה לבד במיטה. קמה בבוקר והלכה לשיעור התעמלות. אחריו המשיכה לביקור אצל חברה, ושם זה קרה. ישובה על כורסא, הרגישה כאב חד, והלב נדם. את הידיעה קיבלנו במפרץ שקט במדירה, ובתוך 48 שעות היינו בארץ. תומר קיבל את הידיעה בסוף טרק ארוך בנפאל, והגיע 24 שעות אחרינו. התקבצנו כולנו כדי לעבד את האובדן שהוא גדול לכולנו. כעת על הסירה ענה ממשיכה ללוות אותנו, עם רקמות מופלאות, וחפצים שלקחנו איתנו שהם חלק מהבית שאהבנו, ומצאו מקום ושימוש גם בחיינו המצומצמים על אסתר.

מאוסף הרקמות נהדרות וחפצים מבית סבתא שמלווים אותנו בהפלגה:

רקמה בסלון

וגם בחדר השינה

קופסאות אלומיניום סקוטיות בארון התבלינים

קופסא לשקיות תה מעל כיור המטבח 

מצרפת מדגם קטנטן מתוך אין סוף פריטים שיצרה. אוצר של ריקמות, פסלים, ציורים במגוון סגנונות. מתנצלת על איכות הצילום שעושה עוול לאומנות המשובחת.

התמונות צולמו בפתיחת תערוכה שתוכננה מראש ונפתחה שבוע לאחר מותה. בתמונה הראשונה, גילי, בסוודר שסבתא סרגה, חולקת עם הקהל חוויות של נכדה שהפכה אומנית בהשראה וליווי של סבתא.

אין סוף אוצרות בתיקי עבודות

מודים על שהיתה איתנו שנים ארוכות ועשירות בזיכרונות טובים. נמשיך להתגעגע ולהרגיש בחסרונה.

יהי זיכרה ברוך

סיבוב ראשון בטנריף

  קצת יותר משבוע בטנריף ומרגישים שהזמן אוזל ומתחיל לדחוק. בעוד 4 ימים עוד סיבוב ספרד וחופשה בארץ. הפעם התירוץ, ביקור במשטרה ליד ״מקום המגורים החדש שלנו״, על יד הבית של רות. עוד תרוץ לבילוי משותף. התירוץ לביקור בארץ הוא יומולדת 30 של גילי וגם ליל סדר על הדרך… כף שהביקורים בארץ תכופים משתכננו, מרגיע געגוע ומשאיר אותנו בקשר רצוף. החלק הפחות משמח הוא ההתארגנות לקראת: חיפוש מועד מתאים, טיסות, מגבלות תנועה כדי להיות בקרבת שדה התעופה, כך שמזג אויר בים לא ישבש תוכניות, מציאת מרינה מתאימה להשאיר את אסתר בבטחה, ניקיונות סירה וסגירה שלה. גוזל לא מעט זמן אבל תמורה והתרגשות בצידם.

חזרה לטנריף - 

הגענו בהפלגת מפרשים נהדרת מדרום גרן קנריה. גם הפעם ניסינו מפרש חדש, שמעולם לא פתחנו. הוא נקרא “stay sail”, גם הוא מפרש קדמי, כמו המפרש הקידמי הסטנדרטי שנקרא חלוץ או גנואה. אפשר להשתמש רק בו או בשילוב עם שני המפרשים האחרים, הראשי, זה שבצורת משולש ומחובר לתורן והחלוץ שבקדמת הסירה. היתרון שלו בגודלו, הרבה יותר קטן מהחלוץ, וגם המיקום שלו, קרוב יותר למרכז הסירה. השימוש ברוחות צד חזקות יחסית, כשלא רוצים להגזים במהירות, לאתגר את הסירה מדי, ולהיות בשייט נינוח יותר מבחינת ההטיה של הסירה. בנוסף, כשמזג האוויר מתאים, והרוחות לא מאוד חזקות, הוא תוספת שטח מפרש לצבירת מהירות. אבל בעיקר, ומה שחשוב בחציות אוקיינוסים, מעניק ביטחון בשיוטי לילה ובמצבים שמרגישים לא לגמרי בטוחים להשתמש במפרש קידמי גדול. במצבים האלה, הצורה האופטימלית היא מפרש ראשי שלא פתוח למלא גובהו, ו stay sail כמפרש קדמי. כשרגוע אפשר להוסיף את החלוץ ולשחק עם גודל הפתיחה. זהו, עד כאן התיאורים הטכניים למתעניינים ולדואגים…

שלשה מפרשים לאוניה…

יצאנו מ Puerto Mogan באור ראשון, צפויה הפלגה של כעשר שעות, שבמהלכה הרוח תשאר בכיוון נח אבל תשתנה מאוד בעוצמתה, תופעה מוכרת באיים הקנרים כשעוברים מאי לאי. ה״תעלה״ שבין האיים, יוצרת משפך של הרוחות, שחלשות יותר בקירבת החוף, ובאחת מתחזקות כשמגיעים לקודקודי האיים וחוצים בינהם. בדיוק למצבים האלה נח להשתמש במפרש החדש, בטוח לשימוש במצבים של רוחות שעשויות להכפיל את עוצמתן באופן פתאומי. הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות ל Santa Cruz de Tenerife, העיר הראשית של טנריף ואחת הגדולות באיים הקנריים. האי טנריף ידוע כאחד ממוקדי המשיכה לתיירים ארופאים. אבל כמו כל האיים שפגשנו בנתיים, התיירות מרוכזת בדרך כלל בדרום האיים, האזורים שמוגנים מרוחות, וממש על החוף. אם לא מתעקשים להיות דווקא שם, אפשר להנות מנופים מרהיבים, כפרים חמודים, בלי תחושת עומס תירות.

למחרת, יומולדת לאודי! בדרך אני רוקמת מזימת הפתעה. אני בקשר עם החברים הצרפתיים, איתם חגגנו את בא השנה החדשה, לפני קצת יותר מחודשיים בפוארטה ונטורה (היה פוסט כזה…) והיה ערב מקסים! מאז לא נפגשנו. כשאנחנו היינו על הקו, קנריים - רות - עמינדב וחזרה, הם המשיכו להתגלגל דרומה בשרשרת האיים. רגע לפני שעוזבים את טנריף מדרום האי, החלטנו לארגן פגישה. בעודנו משייטים בנחת בין שני האיים, כשכבר יש קליטה, אני מתאמת עם קרין ומנו הפתעה לאודי. הם יגיעו למחרת בבוקר (בוקר יום ההולדת) יחד עם הבת של מנו, שהגיעה לביקור, וישארו ל״מסיבת פיג׳מות״! וכך היה, התארגנו כמו במבצע צבאי. הודעות טקסט מוצפנות, מפות, מעקבים ותוכניות פלישה והשתלטות. פתאום חושבת שבימים טרופים אלה של מלחמה אמיתית וכואבת, התיאורים האלה מקבלים קונוטציה אחרת. ובכל זאת משאירה אותם, כי זה מה שיצא, ואתם אני מקווה תקבלו בחיוך.

כמה תמונות ותיאורים של קצת יותר מ 24 שעות של ממש הפתעה וכף גדול. הם באמת חמודים ומקסימים, נוצר קשר טבעי וקרוב, ומקווים שנצליח לשמר אותו. למי שרוצה לדעת עליהם קצת יותר, מפנה לפוסט מינואר, הם באמת יוצאי דופן.

לפני שצופים בווידאו מציעה לדאוג שהסאונד במכשיר שלכם עובד. את הווידאו מלווה פס הקול של היומולדת. השקעתי😄

אחרי שהלכו לדרכם היינו די מותשים. לא לגמרי התאוששנו מההפלגה, צריכים למלא מצברי שינה ואוכל על הסירה. לקחנו לנו יומיים של ברגוע + סיור מודרך בחלק העתיק של העיר, שוב במסגרת טיולי חינם. מצאתי אתר שמרכז סיורים כאלה בכל העולם. הם לא היחידים אבל נח שהכל מרוכז Guru Walks

ביקור ראשון שעשינו בשוק יחד עם החברים הצרפתים הבהיר לנו איפה משביעים רעבוננו בסוף הסיור המודרך. בקומה התחתונה של השוק נמצא אזור הדגים ופירות הים. שם מסתתרת חנות קטנה, שני שולחנות לאכילה במקום, ואיש שמאוהב במה שעושה, דגים מעושנים בשלל צורות ומקורות. בביקור הראשון קנינו כאן סוג אחד לטעום על הסירה. מה אומר, טעם גן עדן. באמת, מכירה ואוהבת דגים מעושנים, אבל זו רמה אחרת. הזמנו את ״מנת הדגל״ מבחר הבית בתוספת סלט תפו״א וברוסקטות. ההפתעה היתה גדולה משציפינו! מלבד מבחר הדגים הנהדרים, סלט תפו״א בתיבול נוטה להודי (לא המשעמם המקומי) וההגשה של מסעדת גורמה. שיחה שהתפתחה עם האיש, שעובד לבד, בנחת, ועם המון אהבה, גילתה את הסוד. בעברו במשך שנים רבות היה שף ראשי של מלונות יוקרה ברחבי העולם. תחתיו עשרות עובדים, העבודה בלחץ גדול והמון אחריות. עד שהחליט שדי, הוא גם רוצה לחיות. חזר לאהבה ישנה שלו, עישון דגים, שלמד ושכלל בעצמו. את הדגים קונה מהחנויות של השכנים, לטענתו קשה למצוא משובחים מאלה. מכאן והלאה מעשן במגוון צורות, סוגי עצים וכו׳. התרשמנו מהסבלנות והמקצועיות שבה פורס דק דק את הדגים השונים, מקפיד להחליף סכינים בין האחד לשני, אורז אותם מיד אחרי שגמר לטפל בהם, ומגיש צלחת לתפארת מדינת טנריף!

כמה מילים על העיר והשכונה החדשה.

המרינה שוכנת בלב העיר, אבל לא סובלת מרעשי עיר, לעיתים מעט רעש מהנמל המסחרי שצמוד, שמדי פעם נסתם במפלצת תענוגות שפורקת מאות תירי יום. מלבד זה, המרינה קטנה ואינטימית, מוגנת, ובחלקה הצפוני נוף מרהיב של הרים גבוהים וירוקים שיורדים כמעט עד לים. העיר ברובה בנויה נמוך ופרושה על שטח די גדול. יש בה אזור עתיק נחמד (פחות מזה של Las Palmas), משופעת גנים יפים, שוק צבעוני ונחמד, ומבנה מרשים של אודיטוריום (אולם קונצרטים) שבמבט ראשון מזכיר את זה שנמצא בסידני אוסטרליה. האנשים בעיר רובם המכריע מקומיים, מעט תירות, אלה כאמור מתרכזים בחוף הדרומי. בסך הכל סימפטית, ומאפשרת גישה נוחה לאספקת ציוד סירות, קניות למיניהן, מסעדות (אם חייבים) והכי חשוב קצת תרבות. ערב אחד במועדון ג׳אז (בינוני אבל נחמד) וערב אחר באולם המרשים, שוב ג’אז אבל הפעם ברמה הכי גבוהה ואקוסטיקה מדהימה. פתאום הבנתי כמה אני צמאה לתרבות. כזו שנעלמה לפני שנתיים עם פלישת הקורונה לחיינו וכעת מתחילה לחזור. בארץ יותר, כאן עדיין בעצלתיים. קשה למצוא מופעי מוסיקה, מה שבדרך נמצא די בשפע. גרוע מכך, הקרנבל שמתקיים כאן מדי שנה בפברואר מרץ, שמספרים עליו שאחד הגדולים והמרשימים בעולם, לא התקיים כבר שנתיים והשנה נדחה לקיץ, כך שכנראה שפספסנו. אבל… צריך תמיד להשאיר משהו לפעם הבאה…

האודיטוריום של סנטה קרוז

מסתבר שהאדריכל Santiago Calatrava, אחראי גם לתיכנון גשר המיתרים בירושלים. קו משותף לשני המונומנטים, שיש הרגשה שהקשתות שבונה ממש תלויות על בלימה. לא ברור איך עובד הנדסית אבל - עובדה! 

למרגלות האודיטוריום על קן המים

אומנות רחוב

הקומיקאי שייסד את הקרנבל

כך הקרנבל מתועד לעד על שביל הטיילת

מאז הראשון ב 1962 

שלשה ימי גשם משמעותי שלא הפסיק לרדת, בתוך כך רוחות שעלו עד כדי 50 קשרים (כמעט ברמות הוריקן) השאירו אותנו ספונים בספינה. הספקנו טיול רגלי אחד, בהרים שמצפון לעיר. ההצצה לתוכם היתה מרשימה, יער עתיק של ער אציל (דפנה) שריד לתקופות קדומות, משולב בקקטוסים, כמובן, דקלים (גם מובן) ושלל פריחה. הטיול שהיה די ארוך, ולפרקים בירידה די רצחנית, הותיר אותי צולעת ומסכנה, ברך שעושה צרות ותזדקק להתיחסות. מלבד צולעת ומסכנה אני גם קצת מודאגת לאור העובדה שהטיולים הרגליים הם חלק מהותי מהחיים שלנו. מנסה לא ללכת רחוק (תרתי משמע) ולחשוב שלא רציני, זמני, וימצא פתרון. נקבל הצצת מומחה כשנגיע בקרוב לביקור.

אז מה עושים שלשה ימים ספונים בספינה: קוראים, עובדים את אסתר, מבשלים, כותבים, מתרגלים Duolingo ספרדית (אני) ויוונית (אודי), מכירים שכנים, מסדרים ומסדרים, ושוב מגלים אוצרות חבויים בפינות שונות של הסירה. הפעם ממשיכים ברשימות המלאים הבלתי נגמרות אותן התחלנו באפריל שעבר. ממיינים, מסדרים לפי נושאים ורושמים. הנה משהו שמשמש אותי אחרי עשרות שנות מדע, טבלאות אקסל 😅 משהו יצא לי מעשרות שנות מחקר בביולוגיה מולקולרית מתקדמת 😂

מתנה לימים של גשם
חדי העין יבחינו בקשת כפולה!

שבת היום, השמש חזרה למעוננו. בעוד יומיים יוצאים לעוד ״מסע״ בדרך הביתה. ממהרת להעלות את הפוסט. כבר למדתי שאחרי שיוצאים מאסתר זה לא קורה.

ביומיים האחרונים גילינו את אחת הפניות של האי. העירונת San Cristobal de la Lagun. שם ארוך למקום קטן אבל מקסים במיוחד. שוב בעזרת מדריך מקומי דרך ה Guru Walks הגענו לפינות קטנות ונסתרות. פעם היתה כאן לגונה גדולה של מים מתוקים ומכאן מקור השם. העירה בעברה היתה הבירה של האי, מעמד שנלקח ממנה לטובת סנטה קרוז, כשהאחרונה הפכה נמל ימי גדול, ולסוחרים ובעלי הממון היה אינטרס להעביר את הבירה לקו המים. מבנים מהמאה ה 16 עומדים שלמים, משולבי טיח ואבנים געשיות, שחורות ואדומות, סמטאות מרוצפות אבן, חנויות קטנות ומקסימות, חלקן של פעם וחלקן מודרניות בטוב טעם, ואוניברסיטה שמשאירה את המקום חי ותוסס. הבתים רחבי ידיים, בנויים כמו ה״ריאדים״ במרוקו, שתי קומות סביב חצר פנימית מטופחת ומזרקה במרכזה מסביב מרפסות ועבודות עץ יפיפיות. המקום שמור במיוחד, בין השאר בזכות הכרזה על העירה כמקום לשימור בחסות UNESCO. לא מעט תמונות שלצערי לא תופסות את הרוח התוססת של העיר. אולי אדאג להשלים בביקור הבא. 

פעם היה כאן בית חרושת ליבוש טבק והכנת סיגרים

היום מלון ששופץ ברוח המקום

מעצב מקומי שהתפרסם בעולם
ציבעוניות משוגעת, אין שני זוגות נעליים זהים
קניה רק באינטרנט או באחת משלש החנויות באירופה
אפילו מדדתי

תערוכה של אומנית מקומית שיצרה לפני עידן המלחמה. כמעט נבואי

בהרבה מהציורים ובקרת על היחס של פוטין ללהטבים

שימו לב לצמחים שגדלים על גגון המרפסת
רואים את זה בכל פינה
הצמח האנדמי שאסור לעקור

טעימה מחיי הלילה

המשקה העיקרי כאן הוא היין המקומי

היינות משובחים

מלבד הביקור בלה לגון, חווינו עוד חידוש, כשאודי אחרי ימי עוצר בסירה הרגיש שחייב להתאוורר, על על אופניו ויצא לתור עירה נוספת שגולשת הכותרת שלה ״בית המרפסות״. אני נשארתי למלא את חובתי ״לעם ולמדינה״ ולכתוב את הפוסט הזה, וגם להכין את סירטון היומולדת לאודי שהיה סיום להפתעות שהכנתי.

היה מרענן קצת להפרד, בפעם הראשונה מאז יצאנו לדרך.

בית המרפסות

“Dragon tree”
זה השם העממי
למרות גודלו בוטנית נחשב שיח

זהו, מחר שוב סוגרים ואורזים, ואתם מעודכנים עד ימים אלה ממש.

נתראה בפוסט הבא, אחרי פסח המתקרב.

שיהיה לכולכם חג שמח וכשר🌻