פרידה מסבתא ענה האהובה

 

עם אודי בתערוכה חודש לפני לכתה

בדיוק לפני שנה בשיא פריחת הפרגים

המון זמן שלא כתבתי

את הבלוג הפסקתי לכתוב אי שם במרץ 2022. ארועים משפחתיים שדרשו תשומת לב וכוחות נפש הסיטו את מרכז הכובד מארועי המסע. מצב הרוח לא התאים לכתיבה נינוחה לצורך הבלוג. עברתי לכתוב יותר פנימה אל עצמי.

כבר זמן מה שאני רוצה לחזור לתעוד ה״בלוגי״. כפי שחששתי מלכתחילה, כשלא כותבת נוטה לשכוח. הבלוג מהווה עבורי דרך לשחזר את קורותינו גם מהעבר הקרוב, ובוודאי שבעתיד היותר רחוק אין סיכוי שאזכור. בנוסף, זו דרך לשתף ולעדכן את מי שעוקב אחרינו.

כשכתבתי את השורה האחרונה חשבתי על אמא של אודי, סבתא ענה האהובה, שהלכה מאיתנו לפני בסוף דצמבר 2022, באחת בלי הכנה. אומנם בת 92, לכל הדעות ״שיבה טובה״, ולא רק כרונולוגית ובכל זאת מרגיש כהפתעה והחסר גדול. סבתא היתה דמות מרכזית במשפחה, שותפה נלהבת למסע שלנו, מאלו שדרבנו אותי להמשיך לכתוב כדי שתוכל לעקוב מקרוב אחר קורותינו. לרב הייתה הראשונה לפתוח לקרוא ולהגיב. כשחושבים כעת על פרק חדש, נצבט הלב שוב על לכתה. שבועיים בדיוק לפני שהלכה לעולמה, באנו להפרד ממנה בסוף ביקור ארוך בארץ. כבר שנים שכשנפרדים ממנה ערב נסיעה, מתגנב החשש שאולי זו הפעם האחרונה…. ענה היתה מודאגת מהשהות הארוכה שלנו בארץ, ולמרות הגעגוע והחסר, רצתה לראות אותנו ממשיכים בדרכנו ומגשימים חלום. ידענו שהייתה גאה בנו, כזו היתה. מפרגנת, מתעניינת, זורמת עם תהפוכות החיים. גם עם הזקנה סוג של השלימה, למרות הקשיים הפיזיים שהתרבו והעיקו עם חלוף השנים. שפר גורלה וגורלנו, שהראש נשאר חד כתמיד. האפשרות של פגיעה בזיכרון ובחשיבה הטרידו אותה, ולכן היתה עסוקה בטיפוח יכולות החשיבה ממש עד רגעיה האחרונים. משחקי חשיבה, הרבה מאוד קריאה ואפילו לימוד שפה באפליקצית ה Duolingo. 

בפגישתנו האחרונה דברנו גם על סוף החיים שמעבר לפינה, ולא בפעם הראשונה. שוב הביעה משאלה שזה יקרה באחת, בלי הדרדרות איטית, כואבת. וכך בדיוק קרה. אפילו לא בשנתה לבד במיטה. קמה בבוקר והלכה לשיעור התעמלות. אחריו המשיכה לביקור אצל חברה, ושם זה קרה. ישובה על כורסא, הרגישה כאב חד, והלב נדם. את הידיעה קיבלנו במפרץ שקט במדירה, ובתוך 48 שעות היינו בארץ. תומר קיבל את הידיעה בסוף טרק ארוך בנפאל, והגיע 24 שעות אחרינו. התקבצנו כולנו כדי לעבד את האובדן שהוא גדול לכולנו. כעת על הסירה ענה ממשיכה ללוות אותנו, עם רקמות מופלאות, וחפצים שלקחנו איתנו שהם חלק מהבית שאהבנו, ומצאו מקום ושימוש גם בחיינו המצומצמים על אסתר.

מאוסף הרקמות נהדרות וחפצים מבית סבתא שמלווים אותנו בהפלגה:

רקמה בסלון

וגם בחדר השינה

קופסאות אלומיניום סקוטיות בארון התבלינים

קופסא לשקיות תה מעל כיור המטבח 

מצרפת מדגם קטנטן מתוך אין סוף פריטים שיצרה. אוצר של ריקמות, פסלים, ציורים במגוון סגנונות. מתנצלת על איכות הצילום שעושה עוול לאומנות המשובחת.

התמונות צולמו בפתיחת תערוכה שתוכננה מראש ונפתחה שבוע לאחר מותה. בתמונה הראשונה, גילי, בסוודר שסבתא סרגה, חולקת עם הקהל חוויות של נכדה שהפכה אומנית בהשראה וליווי של סבתא.

אין סוף אוצרות בתיקי עבודות

מודים על שהיתה איתנו שנים ארוכות ועשירות בזיכרונות טובים. נמשיך להתגעגע ולהרגיש בחסרונה.

יהי זיכרה ברוך