שבוע ראשון ואחרון ביוון אהובתנו

 אז מה בכל זאת קרה כרונולוגית:

יצאנו מהארץ ביום ראשון 8 באוגוסט. אחרי לילה בנפליון (עירה מתוקה בפלופונז) לצורך אדמינסטראצית סירה, המשכנו לקילאדה, מקום ההספנה של אסתר. באפריל 2021, בגלל סגר קורונה, בילינו בה לא מעט זמן בטיפול בסירה במקום שייט. העירה עצמה לא משהו, קצת עזתית של פעם, לפני שתושביה בנו מגדלים והשכנים הרסו אותם. מאידך, הנוף משגע והמפרץ סגור מוגן מכל עבריו ומאוד יפה. על היבשה הטמפרטורות היו לא אנושיות. המד ברכב ששכרנו הגיע עד 48 מעלות (לא בצל) אבל הרגיש כמו 50.. היעד להכין את הסירה לירידה למים מוקדם ככל האפשר למחרת, מאידך לא לעבוד בשעות החמות. נסענו לארמיוני, עירה מקסימה מרחק 20 דקות נסיעה, מומלצת לביקור. זה המקום שאנחנו מעדיפים ללון בו, בזמן שאסתר מוספנת בקילאדה. החלטנו שנעבוד לקראת שקיעה ועם הנץ החמה. העבודה שעשינו באפריל אפשרה לנו התארגנות מהירה יחסית שכללת התקנת מפרשים, קניות מאסיביות, מילוי מים, קצת נקיונות, והיידה! למחרת ב 10 בבוקר אסתר ירדה למים. תמיד רגע מרגש, משמח וגם מלחיץ. רק אחרי שמניחים במים מפעילים מנוע ובודקים שעובד. בשלב הזה אנחנו עדיין קשורים למנוף, מצערת קדימה בניוטראל, 10 שניות של לחיצה על כפתור, ו...יש! מניעה ומשפריצה את מי קרור המנוע בזרנוק הכי משמח שראיתי בחיים. 

מנסה בפעם הראשונה להעלות סירטון - אסתר מובלת על מנוף ממקום ההספנה למים

שמא לא יצא טוב בסירטון, תמונה של המנוף

אנחנו נפרדים מהמנוף ושטים ללב המפרץ. לא חסרות בדיקות נוספות לפני שיוצאים לדרך. אחת מהן, בדיקת מנוע הדינגי, סירת הגומי בעזרתה אנחנו יורדים ליבשה, כשאנחנו לא עוגנים במרינה. משתדלים תמיד להיות על עוגן. הרבה יותר נעים, רגוע, שקט וזול :-) בנוסף, הרבה פחות חם. בריזה קלה שנושבת רוב היום והלילה, והרבה קפיצות למים להחיות את הנשמה. מרגע זה מצבנו הרבה יותר טוב. גם אם יהיו תקלות, וכפי שהבטחתי בפוסט הקודם היו, אנחנו על הים. וזוהי רק ההתחלה.....

שקיעה על קילאדה, סוף סוף מהמפרץ כשאנחנו במים.
מסוג הדברים שרואים מאן ולא משם. קצת מזכיר הודו, לא?

אז הינה סידרת התקלות שהתגלו שעה אחרי שירדנו למים במפרץ של קילאדה:

1. מנוע דינגי לא עובד. מצאנו מכונאי, תיקון לקח יומיים…

2. מתפיל מים לא עובד, פירגון לאודי שעלה על התקלה (לא טריוויאלי, זו מערכת מורכבת), משאבה שהתקלקלה, מצא תחליף ותיקן

3. מים שמלאנו במספנה מליחים מאוד, לא ניתנים לשתיה ובקושי להורדת מלח (יטופל בעזרת המתפיל ומקום העגינה הבא).

נדמה לי שזו הסידרה הראשונה. יבול לא רעה לשעה ראשונה...

ביום חמישי סוף סוף יצאנו לכיוון פילוס, נקודת היציאה מיוון. אין צורך להחתים דרכונים אבל צריך להחתים מסמכי סירה. יום שייט ראשון אחרי כמעט שנה. לא מבשר טובות… הרמנו מפרשים ונהננו משייט מושלם עד שפקע לו מיתר, חבל שמאפשר גילגול המפרש הראשי חזרה למנור. הכרחי, אבל לא קריטי. אפשר להוריד מפרש בבלאגן ולקשור אותו. אבל, אודי קלי קלות עולה לסיפון ומחליף חבל קרוע בחבל חדש, תוך כדי שייט. סבתא וילדים לא לדאוג, אבא קשור במצבים האלה בריתמה לרצועה שמתוחה על הסיפון. ממשיכים שמחים וטובי לב. בודקים מתפיל, עושה עבודה אבל לא לרמת מי שתיה. היה צפוי, ולכן הכינונו מראש קולונה שחיכתה לרגע. יטופל בהמשך. ואז - אם תסתכלו במפה תראו שלקראת עגינת לילה ראשונה אנחנו מקיפים את האצבע הראשונה של הפלופונז. מבעוד מועד ידענו שהרוח תגבר באזור ה״כף״ אבל זה לא היה ״כף״… לפני שהגענו, ככל שהתקרבנו הרוח התגברה, ואנחנו צמצמנו מאוד את גודל המפרשים. בנקודה מסוימת הגיע משב חזק מאוד, והבנו שצריך להוריד מפרשים ולקחת שליטה על ההגה. הרוח הגיע עד 40 קשרים! הכי חזק ששיטנו (משתדלים לא לצאת לים ברוחות שעולות על 20-25 קשרים), לא מומלץ (משפחה, לא מסוכן!). במקביל אלינו קבלנו הדגמה חיה, מה קורה כשלא מצמצמים ומרודים מפרשים בזמן. מפרשית שנאבקת ברוח עם מפרש שכנראה נקרע/נתקע במצב פתוח. לא נעים…

עברנו את האתגר הזה שלמים ובטוחים, וכך צברנו שיעור שני, במצב שעוד לא היינו בו. 

סופו של יום בעגינה באי קטנטן בשם אלפוניסוס.

הוסיפו לרשימת מכולת התקלות, מצברים שמתנהגים מוזר ולא נטענים בצורה שציפינו לפי מד המתח והזרם. קצת מדאיג. נעקוב מחר.

מקיפים את אצבעות הפלופונז מקילאדה לפילוס
האצבע הימנית מעוטרת בקווים - אזור הרוחות המשוגעות

יום שישי, פעמיים כי טוב, קצת מנוחה מתקלות חדשות, שייט מפרשים נפלא ורגוע. הבטריות לא משהו… קצת מדאיג. לא מנע מבעדנו לחגוג שישי ראשון למסע במסעדה מקסימה בעירה בה אספנו לפני 9 שנים, במסע של החצי שנה, את אלון ומיכל, חברים יקרים מהעבודה, בערב ראש השנה. תעוד המפגש ושבועיים הפלגה יחד בבלוג הקודם. התקלחנו, התחתכנו, אני במייטב מחלצותי (לא משהו…) וירדנו לחוף לארוחת פירות ים משובחת! פתיחה כיפית למה שאני מקווה שיהפוך למסורת כשיתאפשר, ארוחת שישי שווה! במהלך אחר הצהריים והערב, שיחות עם הילדים ואיחולי שבת שלום, למי שזמין. מי שלא, מקבל הודעה ויוצר קשר כשמתאפשר.

עוד יום של שייט מוצלח הביא אותנו בשבת לפנות ערב לפילוס, עירה שאנחנו זוכרים מאוד לטובה בזכות המפרץ היפיפה, עירה מתוקה, ובביס, האיש והאגדה… על בביס כתבתי כמעט פוסט שלם בבלוג הקודם, מוזמנים לקרוא, סיפור מקסים. בקצרה (לטובת העצלים/עסוקים מכדי לעבור בין בלוגים), את בביס מצאנו בחנות חשוכה של ״כל מיני פריטים לחקלאים״ בבלאגן מטורף, בחיפושינו אחרי גומיה לאיטום מקרר. קשרנו שיחה שנמשכה כמה שעות במהלכה בין השאר שמענו את הסיפור המשפחתי שלו, ולמדנו שהיה קפטן של אוניות משא ענקיות, ונאלץ לפרוש מסיבות משפחתיות. אבל הגעגוע והאהבה לים נשארו עמוק בפנים. להקל על הגעגוע והשיעמום בשעות הארוכות בחנות, הפך לאספן אובססיבי של מוזיקה יוונית קלאסית, מכל מיני תקופות וסיגנונות, כלל הקלטות נדירות. הכל נשמר בצורה מסודרת על המחשב באוסף תיקיות. חלק קטן העביר אלינו על USB, ממנו רכשנו ידע והכרות עם המוזיקה האהובה עלינו. הפעם נוסף עוד פרט מטורף לסיפור, בביס הקים בביתו חדר אקוסטי עמוס מכשירי קשר ומערכות שמאפשרות לו לעקוב אחרי האוניות עליהן פיקד במהלך שנותיו על הים.... אולי גיריתי אתכם מספיק כדי לפתוח את הלינק לפוסט הרלוונטי מלפני 9 שנים...
בסיבוב הקודם הגענו לפילוס בתחילת ספטמבר, מחוץ לעונה בגשם זלעפות, ונשארנו 3 לילות עד יעבור זעם. היינו שתי סירות בנמל קטן, נוצר קשר עם זוג (גברים) ספרדים מקסימים. העירה היתה אז מנומנמת למדי. הפעם זה נראה אחרת לגמרי. מסתבר שנפלנו על סופ״ש חג באוגוסט, והיוונים חוגגים כאילו אין מחר ואין קורונה. כיכר העירה הומה אדם, ילדים מתרוצצים, טברנות עמוסות עד אפס מקום, הנמלונצ׳יק, המזח העירוני וגם המפרץ עמוסי אנשים. על אלקטרונאי שיבדוק את הבטריות אין מה לדבר עד יום שני. אנחנו נהנים מהמפרץ המקסים, הכיכר שוקקת החיים וערב ועוד ערב של גירוס. 

המפרץ הזה התפרסם בזכות סיפור מלחמה מרתק, שהתרחש כאן ב1827 בין הצי הבריטי וצי משולב של טורקים ומיצרים, אחד ממעללי המאבק הימי על שליטה בים התיכון, מוכר לחובבי ההיסטורה הימית. במפרץ היו 89 אוניות מלחמה של המצרים והטורקים, מסודרים במעגל. האדמירל בריטי בחסות החשיכה, נכנס לתוך מעגל האוניות של האויב עם 26 אוניות, ותוך 4 שעות הצליח להטביע במפרץ ה״תמים״ הזה, את כל הצי הטורקי/מצרי.

מעט תמונות מפילוס:

שקיעה מהממת במפרץ של פילוס

לקראת שקיעה במפרץ של פילוס על רקע המצוקים מחוררי מערות שסוגרים את מפתח המפרץ אל הים הפתוח

 יורדים לביקור בעירה עם הדינגי, סירת הגומי הממונעת

שקיעה מהמצודה שחולשת על המפרץ

?היכן אודי? זוכרים מידיעות אחרונות בחלק החידות
חנות מדליקה בסימטה קטנה שמוכרת בובות
 שעת צהריים, בעלים הלכו לתנומה יוונית מסורתית
והבובות המוצגות נשארות בחוץ
 אגב, הבוב אודי לא למכירה

סופו של עיניין, הגיע חשמלאי בשני בבוקר, אמר בטריות מתות וצריך להחליף, נסע שעה לקלמטה ושעה חזרה. בנמרצות הוציא והכניס בטריות חדשות, והבטיח 10 שנות חיים…
כל שנותר, לעשות בירוקרטית יציאה מיוון ולמלא מיכלי סולר לקראת החציה לאיטליה.
סולר לסירה, גם לא עיניין פשוט. ברב המקומות אין תחנת דלק ובמקרה הטוב אפשר להזמין משאית לתדלוק. כאן העסק לא היה פשוט. במשך יומיים ניסינו לתאם מילוי מיכלים. לא היינו צריכים הרבה, רק 80 ליטר, אבל לקראת הפלגה ארוכה יוצאים עם מיכלים מלאים, על כל צרה ורוח שלא תבוא. כשעגנו על המזח העירוני כדי להחליף בטריות, הגיע מיכלית סולר לסירה של השכנים… 

הם הזמינו 20,000 ליטר!! לא טעיתי באפסים…. המשאית הגיע מאתונה, במיוחד בשבילם. כדי להיות רגועים לגבי איכות הסולר, הם מזמינים מתחנת דלק ספציפית באתונה, ומשם שולחים משאיות ברחבי יוון כדי לפגוש אותם. אז מה הבעיה להלוות לנו 80 ליטר? משאבת הדלק יורה בקצב של 250 ליטר בדקה, צאו וחשבו כמה זמן לוקח 80 ליטר, ומה היה קורה לאתסתריקה הקטנה....
לא יאומן כמות העושר ששמורה לאנשים מסויימים בעולם…
סופו של דבר, תודלקנו ב 7 בערב, חזרנו לעגינה במפרץ, שמחים וטובי לב, עם מיכלים מלאים ובטריות דנדשות. קניות השלמה וגם...
עציץ בזיליקום מכובד שמכונה ״התינוק״ כיוון שדורש השגחה וטיפול, הצטרף למסע. מקווים שנמצא לו חבר נענע.
מחר השכם בבוקר היידה לאיטליה :-)