ההתרגשות לקראת יום המחר והרצון לנצור את רגע השיא שלפנינו, גרמו לי לשבת ולכתוב אל תוך הלילה. לא אוכל לסגור את הפער בארועים והזמנים, אז פשוט אוסיף כותרות של הארועים ומפה של מסעותינו בשנה הזו, שמסיבות שונות כמחצית ממנה בילינו בביקורים ממושכים בארץ.
יוני 2022 מהאי לה פלמה שבקנריים לאיים האזורים - שבוע בים עם אנאיק וולרי, הטרמפיסטיות הבלגיות שהכינו לנו סרט קצר שמתעד את ההפלגה. ולרי העלתה אותו לרשת, ואני מצרפת את הלינק. האמת - שווה להציץ. עשתה עבודה מקצועית…
אוגוסט 2022 - שישה ימים של ים מהאיים האזורים למדירה
מעט תמונות ממדירה
מגיע לה הרבה יותר!
 |
| שבוע עם בועז מטיילים לאורך הלבדות אין סוף שבילים לצד אמות מים פעילות אי קטן עם אלפי קילומטרים של אמות מים |
 |
| אי אפשר בלי אשפטדות העל האש המקומי בכל פינה בחגיגות לכבוד כל קדוש בשר מעולה בכמויות לא סבירות… |
 |
| שבוע עם גידי ויובל לרגלי הקדוש רונלדו בן מדירה חלק מהטקס כשמבקרים את הפסל שלו… |
 |
| שוב פוגשים את קארין ומנו החברים מהקנריים איתם בילינו גם באזורים וגם במדירה |
ספטמבר ועד דצמבר 2022 - ביקור בארץ
תחילת דצמבר 2022 - חזרה במדירה
סוף דצמבר ועד תחילת ינואר - חוזרים לארץ להפרד מסבתא ענה
אמצע ינואר 2023 - חזרה במדירה עם קפטן תומר
שנה אחרי שהפסקתי לכתוב ואנחנו בסוג של סגירת מעגל ויציאה לדרך חדשה בחלק חדש בעולם. שבנו לאסתר שחיכתה במדירה יחד עם תומר שהצטרף לצוות אסתר כחבר רישמי. בדיוק שמונה חודשים עברו מאז נפרדנו מתומר בטנריף, כשיצא למסעו במזרח.
אחרי שהות שהתארכה לה במדירה הנפלאה והיפה מאוד מאוד (מומלצת בכל פה) עשינו את דרכנו דרומה לאורך האיים הקנריים. לוח הזמנים השתבש בשל בעיות טכניות שונות, שכולן נפתרו (טפו טפו). על הדרך זכינו להכיר את מיגל, בחור צרפתי שחי על סירה שנאלצה לצאת מהמים לטיפולים ממושכים. פגשנו אותו במספנה באי הקטן אל היירו שבאיים הקנרים. חיפש טרמפ לקייפ ורדה. אחרי ראיון קצר חשבנו שוב - למה לא? ניסיוננו עם טרמפיסטים עד כה היה טוב. בנוסף להיותו נחמד הוא גם מדריך שייט ובנאי סירות, פרטנר מושלם עבורנו, שמרגישים צורך ביותר ידע ושידרוג יכולות. הפרויקט הראשון שלנו היה חידוש הירכתיים של אסתר. עכשיו בעכוז שעבר מתיחת פנים נראת צעירה בלפחות עשור. עניינים טכניים נוספים שצצו שוב שינו תוכניות והבנו שאל הקרנבל בקייפ ורדה שמתקיים בסוף פברואר, במקביל לזה שבקנריים ובברזיל, לא נספיק להגיע. שוב שינינו תוכניות וכיוונו חרטום ומפרשים לאי לה פלמה שנחשב כאחד המקומות המיוחדים לבלות בו את הקרנבל. באי הזה ערכנו ביקור קצר מדי בסיבוב הקודם. בפעם הקודמת מלה פלמה יצאנו לחציה בכיוון צפון מערב לאיים האזורים. הפעם לה פלמה היא נקודת יציאה לחציה בכיוון דרום מערב לאיי ורדה.
יום למחרת הקרנבל יצאנו לים, שבוע של הפלגה, ארבעה אנשי צוות.
ההחלטה לצאת מאזור הנוחות של אירופה היתה לא פשוטה. הנוחות במקרה הזה מתיחסת לקלות היחסית שאפשר להגיע לארץ במידה ויש צורך. באיי ורדה אין מקום בטוח להשאיר את הסירה, ואחרי החציה לאיים הקריביים אנחנו בסיפור אחר לגמרי, הן מבחינת זמן טיסה והן מבחינת העלויות. במהלך ההתלבטות עלו אפשרויות שונות אבל בסוף לקחנו החלטה להמשיך במסע למרות שהשנה האחרונה זיכתה אותנו במנה גדושה של קשיים והפתעות מבית.
לקח לי זמן להזכר כמה טוב לי בשיוטים הארוכים כשהחיים מתנהלים בקצב של שקיעות וזריחות, רוחות וגם גלים, עם ביקורי דולפינים שהפכו חלק מהיום, בשעות הבוקר ולקראת שקיעה, כשהם מגיעים לעיתים בעשרות ומשחקים סביב חרטום הסירה. לעיתים נשארים למשך כמה דקות ולפעמים שעה ויותר. תומר מתישב באותה נקודה בחרטום, רגליים פשוטות למים והדולפינים כמעט ונוגעים בכפות הרגליים. אני מצטרפת אליו באושר גדול שממלא אותי תמיד כשפוגשים ביצורים החמודים האלה, התרגשות של ילדה. לשמחתנו הים היה נח, הרוחות מעולות ואסתר הפליאה לעוף על המים. הפלגה מושלמת. מיגל השתלב נפלא לאווירה המשפחתית, ונתן את הטיפים מניסיונו כשייט, מדריך ובנאי של סירות. מפרשים הונפו ונמתחו בקומבינציות שונות משניסינו בעבר, חורים ופגמים תוקנו. למדנו שימוש בחומרים שלא הכרנו. העיסקה היתה פשוטה וטובה לכולנו, ידע ויזע בתמורה לשייט ומזון. מושלם!
שבוע נפלא עבר עלינו בים. תנאי שייט מושלמים.
את איי ורדה פגשנו באי סאל, הצפוני מבין תשעת האיים בשרשרת. התחושה הראשונית היתה שעברנו עולם, מאירופה המסודרת והשבעה, הישר לעולם השלישי, ממש אפריקה. האוכלוסיה כהת עור ומגוונת, השפעות לטיניות וערביות נכרות בתווי הפנים. השפה קראולית, שפת האיים, בכל ארכיפלג ערבוב שונה, בהתאם לשיוך הקולוניאלי. כאן ההשפעה של הפורטוגזית נכרת. האי עצמו שטוח ולא מעניין בכלל, מלבד המפגש האנושי שהוא נעים וחם. על הצטיידות אין מה לדבר. מגוון הירקות ופירות שאנחנו כל כך זקוקים להם עלוב במיוחד. האוכל במסעדות לא מפתה במיוחד, בעקר בשרים/דגים על האש בצרוף צ׳יפס ואורז וכמה ירקות חיים (בקושי) סמליים. פתיחה לא משהו אחרי שבוע בים. שלשה ימים בסאל ומשם ל Sao Nicolao, הרושם השתפר פלאים. האי הררי יותר, הצלחנו ללון בשני מפרצים שונים (תמיד כף), ועוד שלושה ימים במפרץ בעירת הדייגים ….. כאן מצאנו קצת יותר מצרכים טריים, ושני טיולי רגל שדי כיסו את החלק הנופי של האי.
הבא בתור, האי שכל חוצי האוקיאנוס במסלול שעובר בקייפ ורדה מגיעים אליו, Sao Vincent, ובו אחת הערים הגדולות בארכיפלג, Mindelo. בעיר הזו עוצרים להצטייד לפני החציה של האטלנטי. בקרב השייטים ידוע שכדאי מאוד להצטייד בכל מה שאפשר באיים הקנריים. במינדלו שפע גדול יותר של מצרכים בסופרמרקט בהשוואה לאיים האחרים כאן, אבל אין מה להשוות למגוון המערבי והמחירים למותרות בהם אנחנו מורגלים, גבוהים באופן משמעותי. לעומת זאת, השוק תוסס ומלא בירקות ופירות טריים, חלקם לא מוכרים לנו כלל (מיני שורשים ופירות של עולם אחר) ומאידך, חסרים מצרכים בסיסיים בהרגלי הבישול שלנו, כדוגמת פלפלים אדומים מתוקים שאהובים עלי מאוד ומהווים מרכיב חשוב בתבשילים וסלטים. נקודת האור מבחינתי היא העלים הירוקים למינהם, שכל כך חסרו לי באיים הקנרים והאזורים: כוסברה, פטרוזיליה, נענע ושות׳.
במינדלו צללנו לעולם המוסיקה של האיים כאן, שבזכות הזמרת הלאומית שלהם, סזריה אוורה, שמעם יצא בעולם. כך מאיים נדחים שכמעט ואף אחד לא שמע עליהם, דרך החשיפה למוסיקה הם ״עלו על המפה״. העיר קטנה יחסית ובכל זאת מדי ערב הופעות חיות בברים ומסעדות עמוסות מקומיים שאוהבים וגאים במוסיקה שלהם, ובאופן טבעי ופשוט שרים ורוקדים, ואיך שהם רוקדים… תענוג!
למינדלו הגענו בדיוק בזמן, ערב יום ההולדת של אודי, מי שעקב אחרי הבלוג יכול לדעת כמה אביבים חגג הקפטן. בתחבולות ומבצעים חשאיים הצלחנו לגלות מבעוד מועד איפה נחגוג, מסעדה נעימה ומוסיקה נהדרת. פרומו למה שנכיר אחר כך. עבור אודי, שמאוד אוהב את המוסיקה זו היתה חגיגה מושלמת!
כמה ימים במינדלו, הרבה מוסיקה ובירות, מפגשים עם חברה צעירים על סירות בדרכם לחצית האטלנטי, את חלקם פגשנו במקומות שונים באיים הקנריים. חברה מקסימים ומעניינים, רובם בשנות השלושים שלהם, אחרי שהספיקו ללמוד ולעבוד ובחרו לחיות אחרת. סירות הדור המבוגר יותר כבר לא בסביבה, חצו ברובם בין נובמבר לדצמבר, אנחנו ממש בסוף העונה.
מלבד העובדה שהמפרצים והמרינה ריקים, אנחנו נאלצים לבלות פחות ממה שהיינו רוצים באיים הללו.
יום צלילות באי הזה יחד עם תומר היה מרשים בהתחשב במה שראיתי עד כה לאורך ההפלגה. להקות גדולות עם מגוון יפה של דגים, ריף נחמד, והכל בערבון מוגבל כשמשווים לים סוף.
קפיצת פרי לאי שממול, Sao Antao, שנחשב לאי הכי מרשים מבחינת נופים. כמה ימים של טיולי רגל די מאומצים. הנופים דרמטיים במיוחד, מצוקים, ואדיות, חקלאות טרסות במדרונות תלולים. אסתר נשארה במינדלו עגונה במפרץ בהשגחת שתי בחורות שהן טרמפיסטיות על סירה אחרת ושמחו ל boat sitting שנתן להן קצת מרחב. באמצע השהות שלנו באמצע הלילה, קיבלנו טלפון בהול שדווח על רוחות חזקות מאוד במפרץ. למרות שעגנו בבטחה כבר שבוע, הפעם העוגן לא עמד במשימה והבנות שמו לב שאסתר לא רגועה ומראה סימני תזוזה. למרבה המזל, קפטן הסירה עליה הן שטות, בחור בריטי מקסים ורב ניסיון, הגיע ותפעל את כל הנדרש, עוד שרשרת עוגן והורדת עוגן נוסף. אסתר התיצבה, אבל אנחנו החלטנו לקצר ביממה ולחזור לאסתר שלנו. ברור שב Sao Antao, יכולנו להמשיך ולטייל לא מעט. באמת באמת משהו מיוחד.
אני ממהרת לסיים את הפרק הזה כדי להספיק ולשלוח אותו כבר מחר.
כדרכם של החיים בים, התוכניות עשויות להשתנות באופן חד. אנחנו תכננו עוד שבוע בין האיים של קייפ וורדה. על הפרק היה ביקור משמעותי באי Fogo, עם הר געש פעיל ולפי הסיפורים נופים געשיים מרשימים, אחריו קפיצה קטנה לאי Brava, ומשם לצאת לחציה לאיים הקריביים. ביומיים האחרונים התחלנו להתארגן לתזוזה והכנו רשימות של ״צריכים״. נכנסנו למרינה, מלאנו מיכל סולר ומיכלי מיים, תיקונים וטיפולים קטנים וגדולים. תומר, המהנדס הקטן שלנו, אילתר לנו משאבה למתפיל המים, בעיה שאנחנו וכל המומחים מסביב לא הצלחנו לפתור, והפך אותנו למאושרים במיוחד. לא כף לשוט כשחרב הליטרים של מים מתוקים מונפת וקוצבת מקלחות ועוד מותרות של מים מתוקים. בקיצור, קנה את עולמו ומצדיק את היותו איש צוות נוסף. אחר הצהריים אודי פתח את תחזית הרוחות כדי לבדוק את תנאי השייט ל Fogo, לשם התכוונו לצאת בעוד יומיים. נראה מעולה. בבדיחות הסתכל כבדרך אגב על תחזית הרוחות ביום שבו חשבנו לצאת לחציה מערבה. להפתעתנו נוכחנו שהרוחות נחלשות באופן משמעותי בשבוע הקרוב, עד כדי שלא נוכל לצאת לדרך. חצית אוקיינוס מבוססת רק על רוח. המנוע לא אמור לשמש. אין מספיק דלק למרחקים כאלה. כשאין רוח פשוט לא זזים ומחכים שתעלה. אחרי דיונים ולבטים, החלטנו לשנות כיוון ולזרום עם הרוח… בעוד יומיים במקום לצאת לפוגו אנחנו יוצאים לאיים הקריביים, מכוונים להגיע לאי מרטיניק כנקודת נחיתה.
נכנסנו להילוך גבוהה במיוחד. מחר קניות ירקות בבוקר, השלמות סופר אחר הצהריים, ניקיונות, ביקור במשטרת הגבולות, טלפונים אחרונים ואולי גם זמן להעלות את הפוסט הזה…
לחציה אנחנו יוצאים בהרכב משפחתי אינטימי. מיגל קיבל בהבנה והערכה, את הצורך שתומר הביע, לצאת למסע הזה שהיה חלום שלווה אותנו כבר כמה שנים, כשלישיה שמגשימה משאלה. כעת, שבוע אחרי שנפרדנו בדמעות ממיגל, שכבר שבוע בלב האוקינוס כטרמפיסט על סירה קטנה ומדליקה, ברור לנו שזו היתה החלטה נכונה. חזרנו לעברית על מלא, עם תחושת משפחתיות נקיה, זורמת ורגועה.
את ליל הסדר נחגוג בלב ים.
שולחים לכולכם ברכות חג שמח, אם תרצו גם כשר, ובעיקר שנשאר בני חורין!
עוקבים בדאגה אחר הנעשה בארץ וסומכים עליכם שתשמרו עליה. גם כשרחוקים היא יקרה לנו מאוד!
נתראה מעבר לים
אודי אילת תומר ואסתר גם
קראתי בעיניים לחות. כיף לקרוא ולהתרגש. אתם השראה
השבמחק