טוב, אז הגענו, ומה עכשיו…
כעת אמורים לטעום את ״החיים האמיתיים״ שבחרנו לעצמנו, אחד מסימני השאלה הגדולים שריחפו מעל ההחלטה להפרד מחיי היבשה המוכרים, ולעבור לחיים על אסתר. החששות היו מורכבים משאלות לגבי התוכן שיתלווה לחיים האלה, אין עבודה, אין ילדים/משפחה/חברים, אין סדר יום, והאם בכלל יש שיגרה.
בנוסף, וכאילו כדי להקשות, המחשבה היא שהייה במקומות לאורך שבועות/חודשים, כשאסתר היא בעיקר בית, ו Moover, כשעוברים מקום עגינה. הבית צר, החברה לא מאוד משתנה (אודי, אודי ועוד קצת אודי…).
היו לי מחשבות על איך למלא זמן בתוכן: חשבתי לחפש קבוצות מחקר שעוסקות בים, ולהציע את שירותי בהתנדבות, ביולוגית בפנסיה… בעצם חלום הילדות שלי היה ביולוגיה ימית, אבל אז, בימי קדם, לא היה תואר כזה, וכך התגלגלתי לעסוק בביולוגיה הכי מולקולרית שיש. האמת, שהמחקר שלי היה כל - כך בסיס שהוא בעצם כלי למחקר בתחומים שונים בעולם הביולוגי. מחשבה אחרת היתה להשתמש בכלים שרכשתי בפרה - היסטוריה שלי, כמדריכה בבית ספר שדה, ולעשות מין ״סקר נוף״ ודפי מסלול על אזורים בהם מטיילים. האופציות האלה מונחות על השולחן, אבל רגע… צריך להרגיע, לנשום ולבחון.
אז הנה טעימה ראשונה, שבוע ראשון, נראה לי נפלא! הצד הסקפטי אומר: אולי בגלל העובדה שזה שבוע ראשון, אבל האופטימי, שבו אני מקווה שנמצאת רב הזמן, אומר: לא יכול להיות יותר טוב מזה!
וכאילו כדי לבחון את השאלה בצורה הכי קשוחה, במשך כמעט שבוע, כף רגלי כמעט לא יצאה מתחום המזח בו אנחנו עוגנים. הימים הראשונים הרגישו כמו לנוח, לנוח ולהירגע מהמרוץ של החודש האחרון בים, וכמה חודשים שקדמו לקראת היציאה. היה ״תרוץ״ לבטלה, ובכל זאת, הרגשתי עסוקה כל הזמן. אבל כעת יכולה לבחור במה עוסקת, באיזה קצב, בלי תכנון מקדים. מה שנקרא ״זורמת״ בין השאר עם מה שמזמנים החיים, והם מזמנים…
ביומיים הראשונים, קצת מישרים את הסירה אחרי החציה, כשהסירה הפכה בלאגן גדול. לא חייבים הכל בבת אחת, טיפין טיפין. טלפונים למשפחה שציפתה לשמוע, וגם אנחנו התגעגנו והתעדכנו בשיחות נינוחות וארוכות, ככל שהזמן והרצון איפשר בצד השני של הקו. ערב ראשון יוצאים בכל זאת לטעום את ״אריסיפה״, העירה בה עוגנים, מכיוון המרינה הגדולה ממש לא מזמינה. המסעדה שאליה כוונו בדיוק נסגרה, אז הימרנו, והפעם ממש לא טוב. ובכלל, ההרגשה לפחות בספרד, שאפשר ליפול רע, וחשובות המלצות מקומיים.
בכל זאת יש ״צריך״ אחד לפחות. כשיצאנו מגיברלטר החתמנו בדרכונים יציאה מספרד. להרוויח עוד כמה ימים באיחוד האירופי. למי שלא מכיר, כמה מילות הסבר ואינפורמציה שכדאי לדעת…
כשאין דרכון של אחת ממדינות האיחוד מה שנקרא גם Schenegen countries, אסור לשהות במדינות האיחוד יותר מ 90 יום בכל חצי שנה. עזבו, החישוב קצת מסובך… בכל מקרה אי אפשר לשהות יותר משלושה חודשים ברצף. הסיפור הזה מדיר שינה מתושבי המדינות האחרות, כמובן שכלל אותנו, אבל מאז הברקזיט, כולל גם את הבריטים. בערך חצי מהפוסטים בקבוצת הפייסבוק של השייטים בים התיכון, מוקדשים להתמודדות עם הסוגיה הזו, איך מבלפים/עוקפים/מסדירים באופן רשמי. הרבה מהפנסיונרים על סירות בים התיכון, הם בריטים שלאורך שנים חיים על הסירות שלהם ומשוטטים בין אזורים/מרינות בארצות האיחוד. הברקזיט, בין שאר נזקיו, סגר בפניהם את האופציה הזו, והם באטרף. אנחנו, כישראלים ״פטריוטים״, מאחרוני הדפוקים, שלא הצליחו למצוא סבתא רבה שתעניק להם את הדרך לחופש. לאחרונה, ובלי צחוק, משהו בעבודה סיפר לי שאולי הסבא הרוסי/פולני שלי, יכל להיות תרוץ לדרכון פולני. הייתם מאמינים? שחורה שכמוני עם דרכון פולני 😂
טוב, חפרתי… כל הפיסקה האחרונה היתה כדי להסביר את הצורך להגיע לתחנת המשטרה המקומית כדי להחתים כניסה לספרד (על הדרך אולי תרמתי אינפורמציה רלוונטית לחלקכם).
לקחנו אופניים ורכבנו כחצי שעה לאורך הים כדי להגיע לחור נידח, שם פגשנו בשני ליצנים, אנשי החוק והסדר בגבולות האיים הקנריים (שהם חלק מספרד). שם הסבירו לנו איך מרמים את מגבלות האיחוד. אז ככה, כל זמן שאנחנו נשארים בתחום העשרה קילומטרים מהמרינה, באופן חוקי ורשמי, אנחנו לא צריכים להחתים כניסה. אנחנו במה שנקרא ״טרנזיט״ שיכל להיות ארוך ככל שנרצה. גבולות העשרה קילומטר גמישים, אף אחד לא באמת בודק. חוצמיזה, כמו שהציע הליצן הראשי, כשתחזרו לביקור בישראל פשוט תאבדו את הדרכון, תוציאו חדש, ואז כשתכנסו שוב לתחומי אירופה, אף אחד לא ידע כמה זמן שהיתם באירופה בחצי שנה האחרונה…
בינתיים עברו עשרה ימים ואנחנו עדיין ״מטרנזטים״… כבר אמרתי, הספרדים, ובכללם אנשי החוק והסדר, הכי נחמדים וזורמים שפגשנו בים התיכון.
מהון להון, מסתבר שהליצן הראשי, איש כבן 40+, לא גבוה, לא רחב במיוחד, ביקר בארץ בצעירותו. ביוון פגשים הרבה כאלה שנחתו בחופי חיפה או אשדוד, בהיותם אנשי ים על אוניות סוחר. אז שאלתי, אבל הפעם לא.. וגם - שאלתי בן כמה היה, האם ביקר עם המשפחה? גם כאן התשובה היתה שלילית. נו אז מה בכל זאת? לא הייתם מנחשים! כשהיה בן 17 השתתף באליפות העולם/אירופה בהורדת ידיים, שהתקיימה ב… ישראל! הזוי… אז השווצתי באודי, מבחינתי האיש הכי חזק בעולם, בטח בהורדת ידיים, נצר למשפחת רהט, בעלי שרירי זרוע ידועים. הצעתי תחרות!
אחר כבוד, אודי הוזמן לשולחן במשרד, ואת תוצאות מאבק האיתנים, תוכלו לראות בסרטון הבא:
חוצמיזה - על אריסיפה…
אומנם בירת לנזרוטה, אבל קטנטנה, לא מאוד מושכת במבט ראשון, אולי גם בשני.. בכל זאת, לי היא נעימה. לא מתיימרת, מטופחת, מרכז קטן על סמטאותיו, שוק ירקות פיצפון בשבת בבוקר, בתי קפה, מסעדות, לגונה יפה וציורית, מקום טוב להצטיידות וטיפולי סירה, מרינה מודרנית, נוחה לאופניים, רשת אוטובוסים לכל האי מצויינת. חושבת שבזה פחות או יותר סיכמתי. אז ניתן לתמונות לספר את השאר:
 |
| ויש גם מזה למי שחייב שופינג ספרדי |
 |
| יש להם סטייל... |
 |
| מסעדה מקומית אהובה La Andelucia |
 |
| מנה טעימה ומעניינת: אנשובי עם סורבה בזיליקום! |
ומה עוד בימי אריסיפה העליזים? רכשנו חברים חדשים שממלאים את ימינו ברוח צעירה ושמחה. אנחנו קוראים להם ״ספינת הפיראטים״ עוגנים ממש צמוד אלינו. שיחה אקראית, שהמשיכה באוזו ונישנושים על אסתר, ושיחת עומק של שלוש שעות. למחרת הזמנה למסיבת יומולדת של הקפטן ההולנדי תומס.
לפני שנתיים, החליט לקנות סירה שתשמש לו כבית, דרך להסתובב באוקיינוסים, ולקדם מחקר בנושא, כולל השכרת שירותיו לקבוצות מחקר מרחבי העולם. אליו צרף את צ׳ילי, בחור קטן ואנרגטי מאי פיצפון במלזיה, שיצא משם בעקבות האהבה לים, והסקרנות לעולם. אחד מ 12 אחים, כפר נידח, משפחה כפרית, שיצא להרפתקאות בעיקבות אהבה, בת זוג סקנדינבית שפגש. מפה לשם כבר מעל עשר שנים חי באירופה, הרבה סביב עבודה בים, לומד שפות, חווה את העולם, לומד כל יום משהו חדש. מקסים ממש, ובשלן מעולה! בשנתיים האחרונות עמל עם תומס על שיפוץ האוניה, ויחד יצאו מהולנד, חצו את מפרץ ביסקאי, הידוע לשימצה בקרב שייטים, פורטוגל, ספרד ולקנריים.
בדרך הצטרפו:
פאולה היפה והמקסימה. בת לשחקן כדורגל ספרדי מפורסם, אחות של חואן מאטה מספר 8 במנצ'סטר יונייטד (מי שלא מאמין יכול לבדוק). חוץ מזה בעלת תואר ראשון ושני בקומוניקציה ולימודי מגדר (שני מאוניברסיטה באיסלנד). ברזומה כמה שנים של עבודה במסגרות של ארגוני סיוע בינלאומיים באתיופיה, סומליה, מצרים.
כולה בת… 35. על הסירה גם נסטו, בחור צעיר לנזרוטי אסלי. לחגיגת יום ההולדת הצטרף גם ליאו, ארגנטינאי, בן 45, חי בלנזרוטה עשרים שנה, אב לשניים, סטודנטים בת 25 ונער בן 17. משפץ סירה ומתכוון לחצות איתה חזרה לארגנטינה, כיוון שבעצם שוהה בלתי חוקי, ללא דרכון. בקיצור, חבורה עליזה ביותר, חברה ברמה גבוהה, מעניינים, שיחות מרתקות. הם מבחינתם, אני חושבת, מצאו הורים מגניבים. מאז מבלים יחד, פעם בסירה שלנו ופעם בשלהם, יוצאים לרקוד יחד. בקיצור, כף!
 |
| מימין לשמאל: ליאו הארגנטינאי, נסטו המקומי ופאולה הספרדיה |
 |
| מימין תומאס - הקפטן והפירט הראשי |
 |
| צ׳ילי, השותף והשף המדהים ממלזיה עם קערת הטחינה שהבאתי |
 |
| שולחן מלא כל טוב, פאולה מאושרת ואודי מנגן... |
גיחה ראשונה מחוץ לאריסיפה, מרחק 20 דק אוטובוס לשוק מפורסם של יום ראשון בטגיסה. עשרות/מאות דוכנים, רובם עם אומנות מקומית או מהמזרח, מגוון, נעים, יש גם דברים שווים, תופעה… כפר קטנטן, חמוד, מתמלא בכל ראשון בכמות אנשים, שמכפילה עשרות מונים את מספר אנשי הכפר.
 |
| שימו לב לפירות הוורודים - דרגון פרוט בפי המקומיים |
 |
| שווה להכיר |
 |
| איך בוחרים? נראה שנצטרך עוד סיבוב אם לא שניים |
 |
| למי שדאג - יש גם פאיה פירות ים |
הגיחה מחוץ לעיר נותנת טעימה מהאי. יבש מאוד מאוד, שפיצים געשיים במגוון צבעים, הכפרים לבנים לבנים, לא יווניים, מדבר מוקף ים. אני כחובבת מדבר (ובת המדבר) מתאהבה מיד. לאודי זה לוקח יותר זמן. מעדיף את הירוק בעיניים… את הטיול הרגלי המתוכנן דחינו ליום המחרת. צריך להיזהר מעודף פעילות 😃
הגיע יום המחרת, אין ברירה, משכימים ויוצאים, רבע שעה אופניים לתחנה המרכזית, חצי שעה אוטובוס לכפר הפצפון Femes, ומשם מסלול בירידה, כמו שאנחנו אוהבים למפרץ קטן, שחור משחור, אין נפש חיה, חוץ משנינו והחברים הלבנים:
 |
| שלל קקטוסים בכל גינה, עליהם באחד הפוסטים הבאים |
 |
| ויש גם דיר עיזים, אין לי מושג ממה ניזונות, מלבד חציר יבש |
 |
| אודי תפס אותי על חם, מתגנבת כדי לצלם את השחפים |
 |
| די צנועה וקצת קשוחה... |
שעתיים של תנומת חוף, עוד חצי שעת הליכה לכפר הקרוב, והפתעה מאירת עיניים - אומן רב תחומי, שעזב את גרנדה לטובת סטודיו מקסים מול הים. היה קשה להפסיק לצלם, אז רק טעימה...
שם מחכה לנו ״הפתעה אוקיאנית״, הגדרה של גברי, הקשיש הקשקשן מקסטינה. אין עליו בהומור ומשחקי לשון!
 |
| שי שלנו |
 |
| רעיתו אליענה (כבר גם שלנו...) |
הגיעו לעשרה ימים שנראים כמו חלום בהתגשמותו.
ועל כך….
בפוסט הבא.
כיוון שלא צפויים לנוע מרחקים ימיים בחודשים הקרובים, מצרפת מפה עם מראי מקום של טיולים וביקורים. מזכרת לנו ואולי אינפורמציה רלוונטית למבקרים בעתיד.
