המסע הגדול על אסתר: שבוע אחרון בלנזרוטה בדרך לפוארטה-וונטורה

חזרה על אסתר אחרי שישה שבועות בבית.

מתקשה לחזור לכתיבה. לקח זמן רב מדי עד שהצלחתי להושיב את עצמי. יודעת שאחת שמתחילה, הכתיבה זורמת ואני נהנת מהתהליך. הודעות שנשלחות מעוקבים ״מאוכזבים״ שממתינים לדיווחים מהשטח, מלחיצות, אבל גם מעודדות מאוד, אז תמשיכו ☺️

על הביקור בארץ כתבתי באריכות. מקווה שלא הארכתי מדי. עבורנו זו הדרך לשמר תחושות ומחשבות כשהן ״טריות״ ולא מעובדות, אז גם מאבדות מהאותנטיות שלהן. הזיכרון לעיתים מתעתע.

שבנו אחרי תקופה ארוכה יחסית. אסתר חיכתה בסבלנות במקום שהשארנו אותה, המרינה בארסיפה, לנזרוטה. התחושות היו מעורבות. מצד אחד, חזרנו הביתה, לאסתר, ולעירה שכבר מכירים היטב אחרי שהיה של חודש. מאידך, החברים על המזח (בשכונה) המשיכו לדרכם, מה שהדגיש את הצורך באנשים סביבנו כדי להרגיש ״שיכים״. עכשיו צריך להניע מחדש: למלא את המקרר שהופשר לפני הנסיעה, לפרוק תרמילים, להזכר בדברים הקטנים שכבר היו לנו ליום יומיים. קשה לי לפרק ממה בדיוק זה מורכב, ומה בדיוק צריך ״להניע מחדש״. בין השאר זו ההוויה: סדר היום, תזונה, חלוקת הזמן בין ימי עבודות סירה לטיול והרפתקה.

מזג האוויר שקידם את פנינו היה קריר מהצפוי. שמיים מעוננים, רוחות די חזקות, ואני לא ממש מצוידת לקרירות. כשהרוח מנשבת והשמש מסתתרת, יש קור ירושלמי יבש שחודר לעצמות, למרות שהטמפרטורות, כמו שהבטיחו, בסך הכל לא ממש יורדות. המנעד על פני כל השנה הוא 18-25 מעלות, בלי הפרש משמעותי בין יום ללילה.

בחלוף השבועות, הדברים התחילו להתיישב. העציצים שלא הצלחתי להשיב ״הביתה״ ממשמרת אצל סמואל, הוחלפו בחדשים, מה שנתן בוסט להרגשת ההתמקמות. מעניין כמה זה חשוב לי. את סמואל פגשנו, היה חמוד וחייכן, עזר בעניינים פרוצדורליים שדרשו ספרדית, וסיפר כמה העציצים שמחים. אנחנו הקדמנו לעזוב את המרינה בגלל ״חלון מזג אויר״ ולא הספקנו להפרד. סמואל הגיע ביום שעזבנו עם העציצים ולא מצא אותנו. היה מאוכזב כיוון שגם הכין לנו הפתעה (לא יודעים מה…). הרוויח עציצים שווים וכנראה שהצמחים הרוויחו בית חם ואוהב. מהתמונה ששלח אפשר להתרשם כמה הבזיליקום שמח ושבעצם לא באמת יכולנו להמשיך להשיט אותו איתנו.

לא בקלות, אחרי מסע אופניים, מצאנו משתלה מצ׳וקמקת, והירוק חזר לביתנו…

נענע ביד שמאל בזיליקום בימין
כך נראו כשנפרדנו מהם

וכאן הבזיליקום אחרי שישה שבועות

בשביל העץ הזה צריך סירה חדשה

רוכשים חדשים…

תינוקות חדשים
טימין ופרח

וגם בזיליקום ומרווה
מחפשים נענע

גם סנדרה חכתה לנו על המזח. זמרת הפלמנקו מהסיפורים בפוסטרים הקודמים, איתה התידדנו ושמרנו על קשר בזמן שהיינו בארץ. בתקופה הזו היא עברה לגור על סירה במרינה, אותה היא שוכרת כדרך זולה לקיים את עצמה. בירה יחד, משלוח מנות של תבשיל ספרדי שהכינה, וגם מתכון, השרו מעט מתחושות השכנות שחסרה לנו. בביקור פרידה במסעדה האהובה עלינו בארסיפה (אנדלוסיה), התקבלנו בשמחה והפתעה מהמופע הקצוץ שלי, שם גם נהנו מסיבוב אחרון של הופעה של סנדרה.

ומאז -

טיול אחרון בלנזרוטה, הפעם לאזור הכרמים ששי ואליענה המליצו מאוד. מקסים! שיטחי ענק של חומות אבנים נמוכות בצורת פרסה מקיפות בורות עם גפנים מאוד מפותחות. למרבה הצער הגענו מיד אחרי שנגזמו, ולא זכינו לשילוב הנהדר של ירוק עז ורענן של עלי גפן על רקע השחור משחור של ההרים. מעט הגפנים שלא נגזמו מרמזים על היופי שצפוי כשהגפנים בשיא לבלובם. הטיול הזה, בעונה הנכונה, ועוד מספר טיולים מחכים להשלמות בסיבוב הבא בלנזרוטה, שצפוי להיות בספטמבר/אוקטובר בשנה הבאה. טוב להשאר עם טעם של עוד...

טיול באזור הכרמים

מ Uga ל Lageria

מהאויר אפשר להתרשם מכמות לועות הגעש

אי אפשר היה להפסיק לצלם את שדות פרסות האבן שמקיפות כל גפן

באדיבות גוגל

הנקודות הן חומות האבן

אשכול רק אחד בכרם שרד

יינות לנזרוטה האהובים עלינו
לא זולים בהשוואה ליינות הספרדים
לא פלא בהתחשב בעבודה שמושקעת בגידול הגפנים והבציר

את המרינה עזבנו ביום שמזג האוויר איפשר הפלגת מפרשים דרומה. בעוד שהכלל באזור הזה הוא רוחות צפון מערביות, בימים האחרונים נתקלנו בלא מעט דרום מזרחיות, שנשאו איתן אובך מכיוון הסהרה. לא סופות חול, כאלה שפוקדות לעיתים את האיים הקנריים, אבל האוויר אביך, הראות לא טובה, וההפלגה דרומה לא נוחה.

חלון הזמן הזה איפשר לנו להגיע בנחת לדרום האי (חצי יום הפלגה) ולהתמקם באחד המפרצים הבודדים לשני לילות של עוגן, שחיה (קר) וקרבה לטבע, שמאוד חסרים לנו כשעוגנים במרינות.