שלושה שבועות בפוארטה-וונטורה

 

שנה חדשה!

מתחילה בתקוה לשנה רגועה, בריאה, מהנה ומספקת לכולם. שנדע שפיות בצד קורונה שלצערנו כנראה לא תעלם באחת, שהנהגת המדינה הקטנה והסוערת שלנו תצליח להוכיח שרב המשותף על המפלג ושאפשר לחיות עם מחלוקות, להנות מרב תרבותיות ובעיקר בכבוד ושיתוף פעולה.
זהו, עד כאן הנאום לאומה 😅
אחר צהריים נעים, אחרי שחיה מאומצת במים לא מאוד חמים, מקלחת חמה וקפה, מול עירה סימפטית למראה (Morro Jable) שבדרום האי.
אנסה לסכם שלשה שבועות עמוסים במראות, מפגשים ותחושות. זה לא מעט, בפרט כשלא חיים שיגרה. מודה שהזמן הפך להיות יקר, כשמול כתיבה ולמען הכנות, אודה שהתמכרתי ללמוד ספרדית באפליקצית ה duolingo. כמו בהתמכרויות אחרות, גם הפעם אודי אשם (האשם תמיד…) כשמזה זמן מנסה לגרור אותי ל״התמכרות חיובית״ (יש בכלל דבר כזה?). עכשיו אני שותפה לפשע שלו, מכור ללימוד יוונית מזה שנתיים ברצף!. מקווה שיום אחד אוכל להגיד יותר מ Yo no hablo Espanol😊
אל פוארטה וונטורה (אי הרוחות החזקות) הגענו אחרי שייט קצר מדרום לנזרוטה ישר למרינה בעירה Corralejo (קורלחו) שהומלצה כעיירה נחמדה במיוחד. ההתרשמות שלנו היתה מאוד שונה. עירה מאוד תיירותית, תחושה שאין לה כמעט חיים משל עצמה. הרבה מאוד ברים ומסעדות, הרבה תיירות אנגלית והברים בהתאם. הגענו שוב למסקנה שעל המסעדות בקנריים אפשר לוותר, אלא אם נופלים על היוצאות מן הכלל. ה Trip advisor שמשמש אותנו כמקור למסעדות מומלצות הפעם מאכזב. כנראה שהכל יחסי…
ובכל זאת, הצלחנו להנות מבר אירי ספציפי שמארח מוזיקה חיה והקהל כולו יוצאי בריטניה הגדולה (כולל אירים וסקוטים). החברה יודעים לשמוח ובסה״כ, לפחות בסיטואציות מסוימות די נחמדים.

העירה מוקפת דיונות יפות ומספקת תנאים מעולים לצורות שונות של גלישה על המים. בכלל התיירות באי הזה יותר צעירה וספורטיביות מזו שפוגשים בלנזרוטה. עיקר העניין הוא גלישת גלים, צעירים ויפים שמסתובבים יחפים נושאי גלשנים וצרובי שמש, רוח ומלח. מקומות הלינה בהתאם. פחות ״עיירות נופש״ יותר הוסטלים ברמות שונות.

עגנו במרינה של העיירה, ממנה ״נזרקנו״ אחרי שני לילות, אחרי תחנונים להשאר לילה שני. יש מקומות ספורים לסירות מבקרות, הההרשמה למרינה מסורבלת, ובנוסף אין שום שרותי מרינה מלבד מים וחשמל. לפחות המחירים שפויים. היומיים הללו לא האירו לנו פנים. שמים אפרפרים, רוחות חזקות והדיונות הופכות למטרד. ניסיון נואש לחוות אותן נתקל בענני חול. ללא קושי רב נפרדנו מקורלחו בלי תחושה חזקה של פספוס. אפשר לדלג בסיבוב הבא…
החניה הבאה לאורך החוף המזרחי, ״עיר הבירה״ פוארטו דל רוסאריו. בסיבוב ראשון עושה רושם יותר סימפטי. כבר לא עיירת תיירים, ברובה מקומיים שחיים את חייהם הפשוטים, מנומנמים משהו… סימני כריסמס הקרב מתחילים לצוץ כולל שוק כריסמס מקומי נוגע ללב בפשטותו ובניסיון לשמח גברים נשים וטף, כמו בערים הגדולות של אירופה.

פורמטים שונים של ספרית רחוב

איתן שוקר, חברי משכבר, שאחראי על היוזמה להקמת הספריות

בטיילת המסילה בירושלים (גם על הקמת הפארק עצמו), כשראה את התמונה ציין,

שהמקומיים הם כנראה לא ״עם הספר״…

כאן המרינה גדולה יותר, התנאים המינימלים (מים וחשמל) מספקים בהחלט. יש איזה צל של תחושה שהגענו. עד כה, בהרגשה שלנו זזנו יותר מדי. האופי של החיים האלה מחייב ישיבה נינוחה במקומות שמרגישים לנו ״נכונים״. הכרות יותר מעמיקה עם הסביבה המיושבת והטבע הסובב, הכרות עם המכולת/סופר, החנויות הקטנות, ואם מזדמן אז גם עם אנשים. טיול רגלי שעשינו לכפר ציורי Betancuria שיושב בתוך עמק מוקף בהרים הבהיר שיש מה לראות באי הזה.

התלות שלנו באוטובוסים, זימנה לנו טרמפ עם זוג גרמני צעיר שהחזיר אותנו למרינה ובתמורה הזמנו לבירה על אסתר. וכך הסתיים לו יום במפגש בלתי צפוי ושיחה ארוכה לתוך הלילה בעיקר על דור שלישי של צאצאי נאצים, רגשות האשם, פוליטיקה וחברה בגרמניה של היום. כמובן שהשיחה התגלגלה לשם ביוזמתם והיתה סופר מעניינת. למדנו הרבה מאוד, בין השאר על התחזקות האנטישמיות בגרמניה כחלק מתהליך עולמי של לאומנות וגזענות. אז זה לא רק סיפורי הפחדה של ציונים מושבעים. הפעם מפי ״הגבורה״ הצעירים הגרמניים שחווים את התהליך ומודאגים מאוד.

מ Antigua ל Betancuria

הגידול המרכזי אלוורה

כמה תמונות מ Betancuria הירוקה והיפה!

״סנטה קלאוס״ - מכין ומוכר כל מיני מסוכרים

אי אפשר שלא להתפתות לריח…

משתדלים שכל טיול יסתיים בבירה טובה!

מסיימים את היום עם הזוג הגרמני על אסתר

בבוקר המחרת הרוח לא נוראית, הים לא סוער, ובכל זאת הסירות במרינה שאמורה להיות ״מוגנת״ מטלטלות בפראות. הרגשנו חוסר יציבות מוגזם גם בלילות הקודמים, אבל הפעם בשידור חי ראינו שני תרנים מתנגשים שכתוצאה אחד התרנים ניזוק. בהחלטה מהירה ארזנו אופניים שיחררנו חבלים ושוב יצאנו לדרך… 
תחושה לא נוחה מלווה אותנו שמאז חזרנו מהביקור בארץ אנחנו לא ממש מוצאים את עצמנו. איבדנו את תחושת הנינוחות ושיגרה נעימה שחשנו בפרק הראשון של המסע. כרגיל מחפשים ״אשמים״: אנחנו (אודי האשם תמיד 😉)? הביקור בארץ? האי המעצבן הזה?
חלק מהחוויה של חיי סירה היא היכולת לשנות מקום בקלות רבה. המקום/השכנים/האי לא נעימים לנו, משחררים חבלים, מרימים מפרש ועוברים שכונה.
אז שוב יצאנו לדרך, הכיוון הכללי הוא… נכון! דרומה. 
התחנה הבאה המרינה של Gran Trajal (גרן טרחל) או כמו שאודי אהב לכנות אותה ״גרנד טרחן״. מרינה שהומלצה בחם באפליקציה של עגינות שמשמשת אותנו מאוד (לטובת הקוראים השייטים - שווה להכיר את Navily). לא התבדינו.. המרינה באמת מסודרת ומוגנת ״יחסית״, העירה הקטנה מקומית לגמרי, כרגיל מנומנמת אבל בהחלט נעימה. מבחינתנו אם יש אוטובוס וסופר לא צריכים יותר. כאן אפילו יש בונוס של מכבסה חדשה ומאוד מודרנית. כן, מפעם לפעם צריך לכבס את הבגדים שלובשים שוב ושוב. 

העירה המנומנמת GranTrajal

ארכיטקטורה משונה ורחובות תלולים

העירה לובשת חג

לקראת כריסטמס
סנטה מטפס לבתים נבחרים



מעט תמונות מהמרינה

גילוי נאות - הרעיון לתמונת תרנים משתקפים
של חברינו הצלם דובי טל
הביצוע החובבני שלי

נמל הדייגים

וגם ירח מלא!

ובלי קצת מינוסים אי אפשר. אז ראשית, לנוודי אוטובוסים, הרבה פחות נוח מהעיירה הקודמת. חוצמיזה, בלילה הראשון חווינו מהיא שמחת בולגרים בסוף שבוע. משום מה, במרינה הזו לא מעט יוצאי מזרח אירופה, שחברותם באיחוד, מאפשרת להם להשתקע ברחבי המדינות החברות באיחוד. משום מה, ישנם שבחרו להשתקע על סירות דווקא במרינה הזו, ובפרט במזח שלנו. לא ישנו…

שתי הסיבות הללו גרמו לנו לצאת לחופשה מהסירה. ארזנו תרמיל קטן ואת אופנינו המתקפלים, והופ יצאנו לדרך הפעם יבשתית לחלק הצפוני של האי, לעיירה בשם Lajares.
מקריאה מקדימה הסתמנה כמקום טוב להתיישב בו כדי לתור את צפון האי. ארבעה ימים בחדרון קטן וחמוד עם מרפסת ענקית ונוף משגע, היו בסיס טוב ליציאה למספר טיולים, חלקם רכובים על אופנינו הזעירים (נראים כמו דובים על אופני קרקס), אבל עושים את העבודה.
להלן תמונות ותיאורים קצרים:

טיול לאזור אבן החול

מה זה??

זוג שבחר לשים בחור הנידח הזה
את מנעול אהבתם
כמו על הגשרים המפורסמים באירופה 

חדרנו הקטן, מרפסת ענקית, הנוף המשגע

ושקיעות מרהיבות

משקיף להר הגעש הונדה

טיול ללוע המושלם של הר הגעש הונדה

סנאי ועורב סקרנים

ועל אופניים לעירת החוף El cotillion

הצבע המטורף של אצות? (בטוח שלא זיהום…)

סוף סוף מצאנו מסעדה טובה
אז ביקרנו פעמיים…

וֹגם סירטון קצר

אנחנו על החוף המערבי של האי

הגלים מגיעים במתינות הישר מאמריקה

רק כשפוגשים בחוף אפשר להתרשם כמה עוצמה אוצרים בתוכם

חזרה לאסתר, ערב כריסטמס, היינו צריכים לדעת מראש, עוד לילה ללא שינה. הפעם הבולגרים משתוללים עד 4 לפנות בוקר. תחנונינו בשלש לפנות בוקר, לקצת התחשבות, נענו בנפנוף, ואנחנו נכנענו, ולמחרת עברנו שכונה. מזג האוויר הנח, בתוספת לשכנים הפחות נוחים, דירבנו אותנו לצאת מהמרינה המוגנת לים הגדול. שני לילות מול החוף מעט מצפון למרינה. לא מוגן במיוחד, אבל אפשרי כשהתנאים מתאימים, ואין תחליף לעגינה ״בשטח״. אפשר לקפוץ למים, להנות משקיעה וזריחה, לשבת בנחת, להתעמל על הסיפון בלי להתפדח מול השכנים (מנסים לסגל הרגל חדש).

אודי יוצא להשלמת קניות בכפר הסמוך

ושוב חיי הנדודים מזמנים הפתעות. בבוקר המחרת מגיע אלינו איש חייכן חבוש כובע רחב שוליים חותר לעברינו  במרץ על קיאק. אנחנו בשמחה מקבלים את פניו. החבר החדש, מנו (קיצור של מנואל) צרפתי, אנגלית של דואולינגו שלב ראשון. בכל זאת השיחה קלחה והיתה משועשעת. הסתבר שיש להם תוכנית דומה לשלנו, לנוע לאיטנו מערבה. גם הם פרשו מחיי יבשה ב 8 באוגוסט השנה (באותו תאריך שלנו) 4 ילדים, משייטים בסירה זהה לסירה הקודמת שלנו, אותה שנת יצור, האחות הקצת יותר קטנה של אסתר שלנו. בקיצור, הפכנו משפחה😃 אחרי כחצי שעה הופיע החצי השני של מנו, קרין, שעלתה מהים מצוידת ברובה דייג (בלי דג) והצטרפה בשמחה לחגיגה. אנגלית הרבה יותר טובה והשיחה קלחה בכף. הולך ומתבהר לנו שהצרפתים המשייטים הם זן אחר. הרפתקנים ללא תקנה. לעיתים קרובות מוצאים אותם על סירות סגפניות, איתן הם חוצים אוקיינוסים במשך שנים, ומגיעים למקומות נדחים. מתמקצעים בספורט אקסטרים, חסרי מורא. למנו וקרין על הסירה שלשה מצנחי רחיפה, איתם מטיילים בכל מקום שיש הר, מצנחי גלישה על הים (kite surfing) כשלא מוצאים הרים. האמצעים דלים אבל רוח קרב לא חסרה.

עוד לילה מיטלטל במפרץ השיב אותנו למרינה, אבל הפעם ידענו באיזה מזח אנחנו לא רוצים להיות. עגנו הכי רחוק שאפשר מהבולגרים, כשבאופק מצפות חגיגות השנה החדשה… החברים הצרפתים הצטרפו גם הם לעגינה נוחה במרינה. טיול שקיעה יפיפה להר שמשקיף על העירה, טיול מקסים להר געש, טרמפ חזרה עם זוג צרפתים שבאו להתארח על הסירה. כמה ערבים מהנים עם מנו וקרין, כולל ערב ראש השנה האזרחי, הכל בתמונות הנלוות…

אפריטיף ראשון על הסירה של קרין ומנו

טיול שקיעה להר שמעל העירה

ערב השנה החדשה 2022 🎉🍾

עם קרין מנו וג׳יל שהצטרף מסירה נוספת

אז מה היה לנו:

שתי שמפניות, בקבוק יין ושתי בירות, אוכל משובח,

משחק צרפתי כפי שלא הכרנו

גיטרה ושירה בצרפתית עברית ואנגלית

שמפניה ראשונה על הסיפון

משחקים PICKOMINO
במבטא צרפתי

שמפניה של חצות

גם צרפתים לא תמיד מצליחים לפתוח שמפניה

וגם גיטרה

מזג האוויר הנח איפשר לנו לברוח מהמרינה חזרה לכחול של הים, שקיעות, זריחות, שחיה ושקט.
נקודת העגינה הבאה, שהיתה יפה במיוחד מול דיונות נהדרות ונוף פראי, שוב הכזיבה. במהלך הלילה, הרוח שינתה כיוון והגלים טלטלו אותנו בלא רחם. בשלש לפנות בוקר הרמנו עוגן, פנינו דרומה לעירה Morro Jabel, שיש בה גם מרינה אבל גם אפשרות לעגינה מחוץ לה, מוגן יחסית מהרוח המנשבת כרגע. מקווים ללילה שקט… הזריחה, השקיעה והים הפתוח שווים את ההימור.

בעוד כשבועיים אנחנו בגיחונת לארץ. לפי האתר הספרדי אשרת השהיה הספרדית שלנו מחכה לנו 👏🏾👏🏾👏🏾
למזלנו הטיסות זולות כל כך, שאפשר להרוויח ביקורים תכופים, למלא מצברים של אושר עם הילדים, ביקורים אצל סבתא ענה שאנחנו אוהבים, חברים, ובני משפחה נוספים.
עד אז עוד קצת מפוארטה וונטורה שלמדנו לאהוב, חציה לאי הבא בשרשרת הקנארית בכיוון מערב Grand Canarya, שם נפקיד את אסתר ונסע לחופשת מולדת.
עד לנסיעה הביתה, אם יהיה מספיק מעניין ויהיה זמן (😅😅😅) אעלה עוד פוסט אחד.
חיבוק ושנה טובה לכולכם🎉🍾❤️