סיבוב ראשון בטנריף

  קצת יותר משבוע בטנריף ומרגישים שהזמן אוזל ומתחיל לדחוק. בעוד 4 ימים עוד סיבוב ספרד וחופשה בארץ. הפעם התירוץ, ביקור במשטרה ליד ״מקום המגורים החדש שלנו״, על יד הבית של רות. עוד תרוץ לבילוי משותף. התירוץ לביקור בארץ הוא יומולדת 30 של גילי וגם ליל סדר על הדרך… כף שהביקורים בארץ תכופים משתכננו, מרגיע געגוע ומשאיר אותנו בקשר רצוף. החלק הפחות משמח הוא ההתארגנות לקראת: חיפוש מועד מתאים, טיסות, מגבלות תנועה כדי להיות בקרבת שדה התעופה, כך שמזג אויר בים לא ישבש תוכניות, מציאת מרינה מתאימה להשאיר את אסתר בבטחה, ניקיונות סירה וסגירה שלה. גוזל לא מעט זמן אבל תמורה והתרגשות בצידם.

חזרה לטנריף - 

הגענו בהפלגת מפרשים נהדרת מדרום גרן קנריה. גם הפעם ניסינו מפרש חדש, שמעולם לא פתחנו. הוא נקרא “stay sail”, גם הוא מפרש קדמי, כמו המפרש הקידמי הסטנדרטי שנקרא חלוץ או גנואה. אפשר להשתמש רק בו או בשילוב עם שני המפרשים האחרים, הראשי, זה שבצורת משולש ומחובר לתורן והחלוץ שבקדמת הסירה. היתרון שלו בגודלו, הרבה יותר קטן מהחלוץ, וגם המיקום שלו, קרוב יותר למרכז הסירה. השימוש ברוחות צד חזקות יחסית, כשלא רוצים להגזים במהירות, לאתגר את הסירה מדי, ולהיות בשייט נינוח יותר מבחינת ההטיה של הסירה. בנוסף, כשמזג האוויר מתאים, והרוחות לא מאוד חזקות, הוא תוספת שטח מפרש לצבירת מהירות. אבל בעיקר, ומה שחשוב בחציות אוקיינוסים, מעניק ביטחון בשיוטי לילה ובמצבים שמרגישים לא לגמרי בטוחים להשתמש במפרש קידמי גדול. במצבים האלה, הצורה האופטימלית היא מפרש ראשי שלא פתוח למלא גובהו, ו stay sail כמפרש קדמי. כשרגוע אפשר להוסיף את החלוץ ולשחק עם גודל הפתיחה. זהו, עד כאן התיאורים הטכניים למתעניינים ולדואגים…

שלשה מפרשים לאוניה…

יצאנו מ Puerto Mogan באור ראשון, צפויה הפלגה של כעשר שעות, שבמהלכה הרוח תשאר בכיוון נח אבל תשתנה מאוד בעוצמתה, תופעה מוכרת באיים הקנרים כשעוברים מאי לאי. ה״תעלה״ שבין האיים, יוצרת משפך של הרוחות, שחלשות יותר בקירבת החוף, ובאחת מתחזקות כשמגיעים לקודקודי האיים וחוצים בינהם. בדיוק למצבים האלה נח להשתמש במפרש החדש, בטוח לשימוש במצבים של רוחות שעשויות להכפיל את עוצמתן באופן פתאומי. הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות ל Santa Cruz de Tenerife, העיר הראשית של טנריף ואחת הגדולות באיים הקנריים. האי טנריף ידוע כאחד ממוקדי המשיכה לתיירים ארופאים. אבל כמו כל האיים שפגשנו בנתיים, התיירות מרוכזת בדרך כלל בדרום האיים, האזורים שמוגנים מרוחות, וממש על החוף. אם לא מתעקשים להיות דווקא שם, אפשר להנות מנופים מרהיבים, כפרים חמודים, בלי תחושת עומס תירות.

למחרת, יומולדת לאודי! בדרך אני רוקמת מזימת הפתעה. אני בקשר עם החברים הצרפתיים, איתם חגגנו את בא השנה החדשה, לפני קצת יותר מחודשיים בפוארטה ונטורה (היה פוסט כזה…) והיה ערב מקסים! מאז לא נפגשנו. כשאנחנו היינו על הקו, קנריים - רות - עמינדב וחזרה, הם המשיכו להתגלגל דרומה בשרשרת האיים. רגע לפני שעוזבים את טנריף מדרום האי, החלטנו לארגן פגישה. בעודנו משייטים בנחת בין שני האיים, כשכבר יש קליטה, אני מתאמת עם קרין ומנו הפתעה לאודי. הם יגיעו למחרת בבוקר (בוקר יום ההולדת) יחד עם הבת של מנו, שהגיעה לביקור, וישארו ל״מסיבת פיג׳מות״! וכך היה, התארגנו כמו במבצע צבאי. הודעות טקסט מוצפנות, מפות, מעקבים ותוכניות פלישה והשתלטות. פתאום חושבת שבימים טרופים אלה של מלחמה אמיתית וכואבת, התיאורים האלה מקבלים קונוטציה אחרת. ובכל זאת משאירה אותם, כי זה מה שיצא, ואתם אני מקווה תקבלו בחיוך.

כמה תמונות ותיאורים של קצת יותר מ 24 שעות של ממש הפתעה וכף גדול. הם באמת חמודים ומקסימים, נוצר קשר טבעי וקרוב, ומקווים שנצליח לשמר אותו. למי שרוצה לדעת עליהם קצת יותר, מפנה לפוסט מינואר, הם באמת יוצאי דופן.

לפני שצופים בווידאו מציעה לדאוג שהסאונד במכשיר שלכם עובד. את הווידאו מלווה פס הקול של היומולדת. השקעתי😄

אחרי שהלכו לדרכם היינו די מותשים. לא לגמרי התאוששנו מההפלגה, צריכים למלא מצברי שינה ואוכל על הסירה. לקחנו לנו יומיים של ברגוע + סיור מודרך בחלק העתיק של העיר, שוב במסגרת טיולי חינם. מצאתי אתר שמרכז סיורים כאלה בכל העולם. הם לא היחידים אבל נח שהכל מרוכז Guru Walks

ביקור ראשון שעשינו בשוק יחד עם החברים הצרפתים הבהיר לנו איפה משביעים רעבוננו בסוף הסיור המודרך. בקומה התחתונה של השוק נמצא אזור הדגים ופירות הים. שם מסתתרת חנות קטנה, שני שולחנות לאכילה במקום, ואיש שמאוהב במה שעושה, דגים מעושנים בשלל צורות ומקורות. בביקור הראשון קנינו כאן סוג אחד לטעום על הסירה. מה אומר, טעם גן עדן. באמת, מכירה ואוהבת דגים מעושנים, אבל זו רמה אחרת. הזמנו את ״מנת הדגל״ מבחר הבית בתוספת סלט תפו״א וברוסקטות. ההפתעה היתה גדולה משציפינו! מלבד מבחר הדגים הנהדרים, סלט תפו״א בתיבול נוטה להודי (לא המשעמם המקומי) וההגשה של מסעדת גורמה. שיחה שהתפתחה עם האיש, שעובד לבד, בנחת, ועם המון אהבה, גילתה את הסוד. בעברו במשך שנים רבות היה שף ראשי של מלונות יוקרה ברחבי העולם. תחתיו עשרות עובדים, העבודה בלחץ גדול והמון אחריות. עד שהחליט שדי, הוא גם רוצה לחיות. חזר לאהבה ישנה שלו, עישון דגים, שלמד ושכלל בעצמו. את הדגים קונה מהחנויות של השכנים, לטענתו קשה למצוא משובחים מאלה. מכאן והלאה מעשן במגוון צורות, סוגי עצים וכו׳. התרשמנו מהסבלנות והמקצועיות שבה פורס דק דק את הדגים השונים, מקפיד להחליף סכינים בין האחד לשני, אורז אותם מיד אחרי שגמר לטפל בהם, ומגיש צלחת לתפארת מדינת טנריף!

כמה מילים על העיר והשכונה החדשה.

המרינה שוכנת בלב העיר, אבל לא סובלת מרעשי עיר, לעיתים מעט רעש מהנמל המסחרי שצמוד, שמדי פעם נסתם במפלצת תענוגות שפורקת מאות תירי יום. מלבד זה, המרינה קטנה ואינטימית, מוגנת, ובחלקה הצפוני נוף מרהיב של הרים גבוהים וירוקים שיורדים כמעט עד לים. העיר ברובה בנויה נמוך ופרושה על שטח די גדול. יש בה אזור עתיק נחמד (פחות מזה של Las Palmas), משופעת גנים יפים, שוק צבעוני ונחמד, ומבנה מרשים של אודיטוריום (אולם קונצרטים) שבמבט ראשון מזכיר את זה שנמצא בסידני אוסטרליה. האנשים בעיר רובם המכריע מקומיים, מעט תירות, אלה כאמור מתרכזים בחוף הדרומי. בסך הכל סימפטית, ומאפשרת גישה נוחה לאספקת ציוד סירות, קניות למיניהן, מסעדות (אם חייבים) והכי חשוב קצת תרבות. ערב אחד במועדון ג׳אז (בינוני אבל נחמד) וערב אחר באולם המרשים, שוב ג’אז אבל הפעם ברמה הכי גבוהה ואקוסטיקה מדהימה. פתאום הבנתי כמה אני צמאה לתרבות. כזו שנעלמה לפני שנתיים עם פלישת הקורונה לחיינו וכעת מתחילה לחזור. בארץ יותר, כאן עדיין בעצלתיים. קשה למצוא מופעי מוסיקה, מה שבדרך נמצא די בשפע. גרוע מכך, הקרנבל שמתקיים כאן מדי שנה בפברואר מרץ, שמספרים עליו שאחד הגדולים והמרשימים בעולם, לא התקיים כבר שנתיים והשנה נדחה לקיץ, כך שכנראה שפספסנו. אבל… צריך תמיד להשאיר משהו לפעם הבאה…

האודיטוריום של סנטה קרוז

מסתבר שהאדריכל Santiago Calatrava, אחראי גם לתיכנון גשר המיתרים בירושלים. קו משותף לשני המונומנטים, שיש הרגשה שהקשתות שבונה ממש תלויות על בלימה. לא ברור איך עובד הנדסית אבל - עובדה! 

למרגלות האודיטוריום על קן המים

אומנות רחוב

הקומיקאי שייסד את הקרנבל

כך הקרנבל מתועד לעד על שביל הטיילת

מאז הראשון ב 1962 

שלשה ימי גשם משמעותי שלא הפסיק לרדת, בתוך כך רוחות שעלו עד כדי 50 קשרים (כמעט ברמות הוריקן) השאירו אותנו ספונים בספינה. הספקנו טיול רגלי אחד, בהרים שמצפון לעיר. ההצצה לתוכם היתה מרשימה, יער עתיק של ער אציל (דפנה) שריד לתקופות קדומות, משולב בקקטוסים, כמובן, דקלים (גם מובן) ושלל פריחה. הטיול שהיה די ארוך, ולפרקים בירידה די רצחנית, הותיר אותי צולעת ומסכנה, ברך שעושה צרות ותזדקק להתיחסות. מלבד צולעת ומסכנה אני גם קצת מודאגת לאור העובדה שהטיולים הרגליים הם חלק מהותי מהחיים שלנו. מנסה לא ללכת רחוק (תרתי משמע) ולחשוב שלא רציני, זמני, וימצא פתרון. נקבל הצצת מומחה כשנגיע בקרוב לביקור.

אז מה עושים שלשה ימים ספונים בספינה: קוראים, עובדים את אסתר, מבשלים, כותבים, מתרגלים Duolingo ספרדית (אני) ויוונית (אודי), מכירים שכנים, מסדרים ומסדרים, ושוב מגלים אוצרות חבויים בפינות שונות של הסירה. הפעם ממשיכים ברשימות המלאים הבלתי נגמרות אותן התחלנו באפריל שעבר. ממיינים, מסדרים לפי נושאים ורושמים. הנה משהו שמשמש אותי אחרי עשרות שנות מדע, טבלאות אקסל 😅 משהו יצא לי מעשרות שנות מחקר בביולוגיה מולקולרית מתקדמת 😂

מתנה לימים של גשם
חדי העין יבחינו בקשת כפולה!

שבת היום, השמש חזרה למעוננו. בעוד יומיים יוצאים לעוד ״מסע״ בדרך הביתה. ממהרת להעלות את הפוסט. כבר למדתי שאחרי שיוצאים מאסתר זה לא קורה.

ביומיים האחרונים גילינו את אחת הפניות של האי. העירונת San Cristobal de la Lagun. שם ארוך למקום קטן אבל מקסים במיוחד. שוב בעזרת מדריך מקומי דרך ה Guru Walks הגענו לפינות קטנות ונסתרות. פעם היתה כאן לגונה גדולה של מים מתוקים ומכאן מקור השם. העירה בעברה היתה הבירה של האי, מעמד שנלקח ממנה לטובת סנטה קרוז, כשהאחרונה הפכה נמל ימי גדול, ולסוחרים ובעלי הממון היה אינטרס להעביר את הבירה לקו המים. מבנים מהמאה ה 16 עומדים שלמים, משולבי טיח ואבנים געשיות, שחורות ואדומות, סמטאות מרוצפות אבן, חנויות קטנות ומקסימות, חלקן של פעם וחלקן מודרניות בטוב טעם, ואוניברסיטה שמשאירה את המקום חי ותוסס. הבתים רחבי ידיים, בנויים כמו ה״ריאדים״ במרוקו, שתי קומות סביב חצר פנימית מטופחת ומזרקה במרכזה מסביב מרפסות ועבודות עץ יפיפיות. המקום שמור במיוחד, בין השאר בזכות הכרזה על העירה כמקום לשימור בחסות UNESCO. לא מעט תמונות שלצערי לא תופסות את הרוח התוססת של העיר. אולי אדאג להשלים בביקור הבא. 

פעם היה כאן בית חרושת ליבוש טבק והכנת סיגרים

היום מלון ששופץ ברוח המקום

מעצב מקומי שהתפרסם בעולם
ציבעוניות משוגעת, אין שני זוגות נעליים זהים
קניה רק באינטרנט או באחת משלש החנויות באירופה
אפילו מדדתי

תערוכה של אומנית מקומית שיצרה לפני עידן המלחמה. כמעט נבואי

בהרבה מהציורים ובקרת על היחס של פוטין ללהטבים

שימו לב לצמחים שגדלים על גגון המרפסת
רואים את זה בכל פינה
הצמח האנדמי שאסור לעקור

טעימה מחיי הלילה

המשקה העיקרי כאן הוא היין המקומי

היינות משובחים

מלבד הביקור בלה לגון, חווינו עוד חידוש, כשאודי אחרי ימי עוצר בסירה הרגיש שחייב להתאוורר, על על אופניו ויצא לתור עירה נוספת שגולשת הכותרת שלה ״בית המרפסות״. אני נשארתי למלא את חובתי ״לעם ולמדינה״ ולכתוב את הפוסט הזה, וגם להכין את סירטון היומולדת לאודי שהיה סיום להפתעות שהכנתי.

היה מרענן קצת להפרד, בפעם הראשונה מאז יצאנו לדרך.

בית המרפסות

“Dragon tree”
זה השם העממי
למרות גודלו בוטנית נחשב שיח

זהו, מחר שוב סוגרים ואורזים, ואתם מעודכנים עד ימים אלה ממש.

נתראה בפוסט הבא, אחרי פסח המתקרב.

שיהיה לכולכם חג שמח וכשר🌻

מזווית אחרת - הגיגים של קפטן

החלטתי גם לנסות ולכתוב פרק בבלוג, במקביל לאילת, ונראה מה יצא…

תוספת אחרי שראיתי מה יצא: ארוך. להפתעתי. אבל ככה בא לי, ואתם בהחלט מוזמנים לדלג אם אין לכם כח להגיגים שלי. מקדים ומזהיר שחלק מהאירועים שמתאר מופיעים גם בפרקים של אילת. 

כרגע אנחנו על עוגן, במפרץ בדרום האי גראן קנריה. לא ממש מפרץ טבעי אלא מקום מוגן על ידי מזח של נמל המיועד לאניות המביאות מלט למפעל המקומי. לא שיא היופי, אבל לא מוכרחים להסתכל על המפעל ומסביב יש גם מצוקים יפים, והעיקר שנמצאים על עוגן ולא במרינה. להיות על עוגן או במרינה זה נושא חשוב בשלב זה של השייט: בים התיכון אנחנו רגילים כמעט תמיד לעגון במפרצים, שנותנים הרגשה של חיבור מיידי לים ולטבע. את המפרצים בוחרים לפי כיוון הרוח, וכשבוחרים נכון יש הגנה טובה בדרך כלל מפני גלים ונדנודים של הסירה. כאן בכנריים המצב שונה: ראשית, החופים לא מפורצים. אבל יותר בעייתי זה שגם כשבוחרים מקום שמוגן מהרוחות, עדיין יש גלי אוקיינוס שמגיעים מכיוונים לגמרי לא צפויים ומנדנדים את הסירה, הרבה פעמים ברמה שלא נעים לישון ככה.

אז כל זה כדי לומר שהנה, מצאנו מקום לעגון בו והנדנודים בהחלט סבירים!

עזבנו את המרינה של לאס פלמס, העיר הגדולה בצפון האי, אתמול אחרי חודש וחצי בו הסירה הייתה עגונה שם. למרות הקיטורים שלי על הצורך לשהות במרינה יש לכך גם צדדים טובים ונוחים: קודם כל, חשמל ומים ללא הגבלה, בלי צורך לחשב כמה חשמל נטען מקולטי השמש וגנרטור הרוח, והאם צריך להניע את המנוע הרועש כדי לטעון את המצברים. ומים בלי הגבלה כלומר אפשר לרחוץ כלים לא במי ים, ולהתקלח מתי שרוצים (ומי שמכיר אותי יודע שזה נושא מאד חשוב לי- בלי מקלחת לפחות פעם בחודש קשה לי). 

יותר חשוב מהנ"ל זה שהמרינה מהווה בסיס נח להשאיר בו את הסירה בבטחה ולצאת לטיולים, אפילו של כמה ימים, בלי לחשוש להשאיר את "אסתר" לבד בלילה. וגם- פוגשים על המזח אנשים מענינים ונחמדים.

טוב, יש גם יוצאים מן הכלל: אחרי שמקום הקשירה לידנו במזח היה פנוי כמה זמן, הגיעה סירה עם זוג גרמנים בסביבות גילנו. 

בדרך כלל כשמגיעה סירה שכנה מחליפים כמה מילות הכרות ונחמדות- בכל זאת נמצאים בשכנות מאד צמודה. איתם זה לא קרה. למחרת הייתי על המזח וניקיתי ושימנתי את האופניים, וראיתי שהם מסתכלים לעברי מדי פעם. חייכתי אליהם ואז לתדהמתי הם אמרו (משפט ראשון של תקשורת איתם) שזה לא בסדר שאני מטפטף שמן על המזח ושאני צריך לנקות אותו. אז מי שמכיר אותי יודע שאני בדר"כ מאד נינוח וסובלני, אבל כשלא…

אז אמרתי להם "Mind your own business" בטון שבו למרות שלא אמרתי "Fucking business" זה השתמע בבירור…

הם כנראה די נבהלו ואחרי כמה שעות עברו לחנות במקום אחר.

אני מספר את כל זה לא מצד הגבורה שלי (אם כי הייתי מרוצה מהאסרטיביות שיצאה לי) אלא כי אחרי זה אני הייתי עצבני ומרוגש מהאירוע באופן שליווה אותי כמה שעות טובות, ולמעשה כמה ימים. אז אני מבין את ההעדפה הרגילה שלי לא להתעצבן..

אבל- זה באמת אירוע יוצא דופן ובדר"כ האינטראקציה עם שייטים היא נעימה לנו מאד ומענינת.

אז כפי שכבר אמרתי, המרינה מאפשרת לנו לבקר באי בחופשיות- וזה נוצל היטב! אילת כבר הרבה זמן מפנטזת על טיול רגלי של כמה ימים בו נישן בכפרים בדרך. שילוב של טיול "קרבי" עם מה שצריך על הגב, עם פינוק של זקנים בכך שנישן במקומות אירוח (Airbnb וכדומה) ולא נצטרך לקחת אוהל ושקי שינה. כמי שמתכנן את טיולי הרגל זה איכשהוא נראה לי תמיד קצת מסובך ולא קרה.

ואז הגיעה גילי לביקור! 

וביקור די מפתיע לכולנו. ביום ששי שאחרי חזרתנו מהארץ היינו עדיין אצל רות ואבי באיזור וולנסיה בטיול רגל מקסים והנה טלפון מגילי. ישבנו לנו בחיק הטבע וקשקשנו איתה ועם אוהד. והנה היא מספרת לנו שסוף סוף, אחרי המון זמן עמוס, יש לה בשבוע הקרוב חופש. אילת לא התבלבלה ואמרה לה שתבוא מייד לחופש אצל אבא ואמא. גילי הופתעה, ולא ידעה אם כן או לא. אז אילת אמרה לה עוד פעם. ועוד פעם. ותוך כדי אני כבר בודק טיסות אפשריות. וגם אוהד מעודד אותה לבוא אלינו. אז למחרת גילי, שהיא ילדה טובה שעושה מה שאמא ואבא (ואוהד) אומרים, עלתה על טיסה וביום ראשון כבר נחתה אצלנו בלאס פלמס (אנחנו חזרנו לשם במוצ"ש).

מכיון שבאה רק לשבוע שאלתי אותה כבר בדרך משדה התעופה מה תרצה לעשות, והיא אמרה שתשמח לטיול של כמה ימים. אז אני אבא טוב שעושה מה שגילי אומרת, ויחד עם הרוח גב מהפנטזיות של אילת ישבתי לתכנן טיול שכזה. וכבר למחרת השכם בבוקר יצאנו לדרך. איזה כיף!

התכנון לא פשוט ומשלב שימוש אינטנסיבי בנפלאות האינטרנט: ראשית, לבדוק באפליקציה הנפלאה שנקראית Outdoor Active איפה יש איזור יפה לטיולים ואיזה מסלול אפשר לעשות שיהיה באורך נכון ויגיע לכפרים מתאימים שבהם- עבור אפליקציה- יש לינה מתאימה. וגם- לבדוק שיש אוטובוס שיביא אותנו לחור נידח בהרים משם יתחיל המסלול, ואוטובוס שיקח אותנו מהחור הנידח בו יסתיים הטיול.

איזה טיול מקסים יצא! האיזור ההררי של גראן כנריה הוא באמת מהמם ביופיו! גם סלעי ענק בצורות של עמודים ענקיים, עמקים עצומים וצוקים שנופלים אליהם, וצמחיה צפופה ומגוונת להפליא. מסתבר (כך קראנו) שהכנריים נחשבים לגלפגוס של הצמחים- כלומר שהבידוד שלהם הביא להתפתחות של הרבה מיני צמחים יחודיים, שהתעשרו אח"כ ב"יבוא" ממקומות אחרים. ומזג האויר אידאלי לטיול- לא חם ולא קר, ואין כמעט אף פעם גשם. היתה לנו רוח קצת חזקה מהאידיאלי, אבל עדיין מאד נח. טיילנו במשך שלושה ימים, עם שני לילות בדירות אירוח נוחות בדרך, ונהננו ביותר!

חזרנו לסירה במרינה, ואת היומיים שנותרו העברנו בנחת, כשגילי מבלה זמן נחמד עם שכנים צעירים בין השאר בערב של שירה שכלל לצד הקול היפה של גילי עוד כמה קולות יפים במיוחד.

גילי טסה בחזרה לארץ בשבת, ואנחנו מייד החלטנו לעשות עוד טיול באותו מבנה שבוע אחר כך. ועד אז- התבטטנו לנו (מלשון בטטות) בסירה, כשהימים איכשהוא חולפים במהירות. טוב, היו הגרמנים לריב איתם, לנקות את האופניים, פרוייקט רציני בביצועה העצמאי לגמרי של אילת של פירוק השירותים ואיטום משופר של רצפת המקלחת. נדמה לי שגם אני עשיתי משהו מועיל אבל אני לא זוכר מה.

שבוע שכזה באמת מדגיש את זה שאנחנו כבר לא בחופש על הסירה, אלא גרים בה. זה אומר שיש לנו נעלי בית, ושאילת החליפה את כל מתלי הפלסטיק הפונקציונאליים אך מכוערים בחדרי השירותים למתלי מתכת יפים. ושקנינו שואב אבק נטען. ושמכיון שרב הזמן זה רק שנינו על הסירה, אז למרות שזה מקום קטן, בכל זאת יש לנו בלי סוף מקום אכסון.

תצפיות פסיכולוגיות: הרי מה שאנחנו עושים הוא הגשמת חלום, ונראה שאנחנו אמורים להסתובב כל היום עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן. אז לא באמת. מסתבר שעדיין מצב הרוח מטייל לו בדומה לחיי היום יום, לעתים נהדר כי באמת עושים ורואים דברים יפים, אבל לפעמים גם נופל ודורש תחזוקה, לא תמיד מסיבות ברורות. לי למשל לא קל עם ימים שהם בטטאיים לגמרי, ואני צריך לצאת לסיבוב מדי פעם. לאילת זה בא יותר בקלות. במיוחד שהיא בוגדת בי כעת עם Duolingo, האפליקציה עם הפוטנציאל הממכר ללימוד שפות.

ועוד בולט כל כך ההבדל בין אילת לביני במה שקשור בקשר עם הארץ- אילת בטלפונים והודעות עם הילדים, זוכרת ויודעת בדיוק מה קורה איתם בכל יום, מתי לגילי יש הופעה ומתי תומר חוזר מסיני וכו' וכו'. וגם בקשר עם אחיותיה ואחיניה עם עניניהם. ואני- מציץ לה מעבר לכתף כשמדברים בטלפון, כדי שבכל יזכרו שאני אבא שלהם… אבל זה באמת לא בא לי מבפנים באותה נחישות וקשר אימהי שקשה להתחרות בו. אבחנה: אוטיזם גברי קל.

אחרי שבוע בסירה יוצאים לעוד טיול של שלושה ימים באותו מבנה של לינה (בחדרי אירוח) בשטח. שוב, נופים נפלאים, הליכה לא קלה של עליות וירידות תלולות, הנאה צרופה. בלילה השני המקום ששכרנו היה מאד משעשע: המקום הוא בהרים, בכפר קטנצ'יק לא רחוק מכפר קצת פחות קטנצ'יק. בעל הבית הסופר נחמד אוסף אותנו מהכפר הקצת פחות קטנצ'יק באוטו שלו ומביא אותנו לבית שם מחכה לנו אשתו המאד נחמדה, ואנחנו רואים ששניהם די מתרגשים מהמעמד- מסתבר שפתחו את המקום ממש לאחרונה, ואנחנו מהאורחים הראשונים במקום. הם מכניסים אותנו לחדר ואנחנו רואים שהם השקיעו המון בלסדר אותו יפה. מגבות מקופלות על המיטה, עלי ורדים מפוזרים על הכיסוי, כריות אדומות בצורת לב.. תנור חימום עם אפקט של אח עצים כאילו. הם הולכים אחרי כמה דקות ואנחנו מתארגנים ותוך כדי הולכת ומתבהרת הלאה התמונה: בכל פינה בחדר ניאונים של "LOVE", עוד ועוד לבבות בתצורות שונות, טלויזיית ענק משדרת מוזיקת סקסופון רומנטית, ולבסוף קערה ובה אביזרי משחק: מסכה של קרנבל (קשור אולי לקרנבל שאמור להתחיל כאן בימים הקרובים?), קוביות משחק עם ציורים משונים עליהם (גברים ונשים מתאבקים או משהו כזה), ואפילו אזיקים! משונים, עם פרווה וורודה עליהם. ווי ווי, כמה צחקנו! חדר שעוצב על פי מסורת ספרדית ארוכת דורות של טלנובלות רומנטיות. אולה!!!

האם הושפענו מהאוירה? בסיפור טוב משאירים מקום לאינטרפרטציה של הקורא.

חזרנו לסירה והתארגנו ליציאה לדרך חדשה אחרי השהייה הארוכה בלאס פלמס. האמת- קצת קשה לצאת מאיזור הנוחות של המרינה בחזרה להפלגה. אודה (וקצת אבוש) שאחרי חודש וחצי ללא שייט, אני קצת מתוח לקראת. אין באמת סיבה, השייט כאן ממש לא קשה או מאתגר במיוחד, אבל עדיין לוקח קצת זמן עד שהסירה מרגישה לגמרי כמו כפפה ליד, ודברים שאחרי כמה שעות או ימים של שייט זורמים בטבעיות דורשים יותר ריכוז ומחשבה אחרי הפסקה שכזאת.

וכדי שבאמת לא יהיה שייט קל מדי, אנחנו מבלים כמה שעות על המזח בלארגן מפרש מיוחד שנקרא "ג'נקר", מפרש גדול מאד, מבד דק וצבעוני, שנועד לשיוט במורד הרוח כשהרוחות קלות. התפעול שלו קצת מורכב ולנו אין הרבה מאד נסיון איתו, אבל רוצים ללמוד ולהתפתח. ואכן למחרת (אתמול) יצאנו לשוט והשקענו כמה שעות בתפעול של המפרש הזה. כשהוא כבר מונף כמו שצריך הוא אכן מאפשר לשוט ממש מהר (יחסית- 9 קשרים שהם כ-16 קמ"ש) ברוח שאחרת היתה מאפשרת שייט של 2 קשרים פחות. זה נשמע קטנוני כשאני כותב את זה, מה זה כבר עוד 4 קמ"ש, אבל באחוזים זה לא מעט ובכל מקרה על שייטים זה עושה רושם..

אבל- עד שהוא הונף, ועד שהוא הורד וקופל, עבדנו קשה! בפעם הבאה, כשנדע כבר יותר איך זה עובד, יהיה יותר קל.

ובסוף היום כאמור הגענו למפרץ של נמל המלט (בכנריים, לא בדנמרק), ואילת הכינה לנו מרק כתום משובח, וירקות על הפלנצ'ה החדשה שקנינו (בית כבר אמרנו), וסלט. באה מנוחה ליגע.. 

נפרדים מ Gran Canaria

 כמה שהזמן עובר מהר כשנהנים…

ארבעה שבועות חלפו מאז חזרנו אל אסתר מביקור בארץ ואצל רות ואבי.

ארבעה עמוסים, מלאי חוויות שעיקרם טיולי רגל אבל גם קצת משחקי מפרשים, עגינה במפרץ, חברים חדשים והמשך הסקת מסקנות ותובנות על חיי סירה, מנותקים במידה מסויימת, גם מילדים, משפחה וחברים וגם מתהפוכות בעולם.

ראשית משלימה, לטובת הקוראים האדוקים, ״חובת״ גילוי ההפתעה איתה חתמתי את הפוסט הקודם.

יום לפני שארזנו את מטלטלנו בבית של רות, בראש מסלול 6,000 המדרגות (ראו פוסט קודם), לפני צללנו לתוך הקניון העמוק והתנתקנו מרשת סלולרית, הגיע טלפון מגילי. מהטלפונים השבועיים, שישי בבוקר, בנחת מספרים על הימים שחלפו. גילי משתפת שבשבוע הקרוב היא ב״חופש״ מעבודה ולימודים אחרי תקופה מאתגרת ומאומצת. היא ממש זקוקה למנוחה ורענון. אני בלי להתבלבל רוקמת את הפנטזיה - יאללה בואי לחופש אצל אבא ואמא. מבטיחים לפנק ולרענן, עוד לא יצאה מהארץ מאז התנחלה הקורונה ששיבשה סידרי עולם. גילי מחייכת, לא בטוחה, אין לה הרבה זמן. אני מאיצה, אין הרבה זמן להתלבט, אם רוצה לבוא ולנצל את השבוע צריכה לקחת החלטה זריזה. במקביל אודי כבר בודק אפשרויות לטיסות, ואוהד (בן הזוג של גילי) מגוייס למשימה, לבעוט את גילי לזרועות ההורים מעבר לים. גילי עוד צריכה לחשוב ובכל זאת יש איזה מחויבות לסיים. לא הייתי מאוד אופטימית. שבת בבוקר התעוררנו לצלצול טלפון (סוג של נס בבית של רות עם הקליטה המאוד משובשת), גילי יוצאת לדרך בערב, תגיע אלינו למחרת בצהריים!! לשמחה וההתרגשות לא היו גבולות, שמיד תורגמו למעשה.

כיוון שלא יצאה מהארץ מאז הקורונה, כל ענייני הטפסים השונים, אישורים בדיקות וכו׳ לא לגמרי ברורים לה (וגם לנו נוסעי קורונה מתמידים 😅). היא צריכה להתחיל לארוז מיד, ואנחנו מנסים לסייע בהבנת הטופסלוגיות והפרטים הטכניים. To make a long story short, במאמץ חוצה יבשות ובתמיכה מסיבית של אוהד, הילדה על טיסה בזמן עם כל הניירת הדרושה. האושר וההקלה בתמונה ששלחה…

במקביל ליציאתה מהארץ, אנחנו עשינו דרכנו מולנסיה לאסתר. הגענו בערב לסירה שהייתה סגורה שלשה שבועות, ומיד התחלנו לארגן אותה שתהיה מפנקת ככל האפשר לאורחת שבדרך. ניקיונות, פינוי חדר האורחים, קניות וכו׳ וכו׳.

בדרך משדה התעופה לסירה גילי הביעה משאלה, טיול רגלי של כמה ימים + לינה לאורך הדרך. תואם בדיוק את הפנטזיות שלי מזה כמה שנים. לאודי זה תמיד נראה מורכב מדי, לבנות מסלול שמתחיל בתחנת אוטובוס, מסלול באורך ודרגת קושי סבירים לנקודה שיש בה לינה. לתפור כמה ימים כאלה ובסופו של דבר להגיע לתחנת אוטובוס שתוכל לחלץ אותנו חזרה לסירה. זה באמת מורכב, אבל הילדה ביקשה ואבא מיד נירתם למשימה (״כשאני מבקשת זה לא מספיק״ תרגום חופשי מפולנית 😊). אחה״צ והלילה הוקדשו לחיבור קצוות, הזמנת מקומות לינה, אריזה של תרמילים קטנים לדרך, ולמחרת בבוקר אנחנו על אוטובוס בדרך ל״מסע״.

בנתיים גילי לא השחיתה את זמנה, ואחה״צ כבר התחברה עם חברה צעירים בסירה שמולנו, שישבו שרו ונגנו יפה במיוחד, ובמגוון שפות. אלה בדיוק המקומות בהם גילי מתחברת בקלות, כובשת בקולה, ביכולות התקשורת ובקסם והכשרון המדהימים שלה (קחו בחשבון בתאור הנ״ל שאני אמא שלה, אבל מי שמכיר יודע שהכל אמת!). 

חבילה הגיע

כמה מילים על הדרך שבה אודי בכל זאת מצליח לארגן טיול כזה, יכול לסייע לאלו שיבחרו לנסות. אקדים את המאוחר, בהמשך החודש יצאנו לעוד שני טיולים כאלה, שעכשיו קיבלו השם הרישמי ״טיולי גילי״. זה פורמט מאוד מאוד מוצלח, שנותן פרספקטיבה אחרת ועשירה בהרבה על המקום שבו מטיילים, מעבר לנופים גם שקיעה לתוך חווית ההליכה וגם מפגשים נחמדים עם המקומיים.

מפי אודי…..

הצעד הראשון הוא לאתר את אזור הטיולים המעניין. לצורך זה, פותח אפליקציה של טיולים ורואה הצעות לטיולים מנסיון מטיילים אחרים. עכשיו אפשר לעשות זום ולהחליט על איזה מהאזורים הולכים הפעם.

האפליקציה בה אודי החל להשתמש לאחרונה נקראת outdoor active

בשלב הבא מנסים לחבר מסלולים דרך כפרים בהם יש מקומות לינה. Google maps די מעודכן בעיניין הזה. מאתרים את קו האוטובוס שמגיע לנקודת ההתחלה, ומבקשים מהאפליקציה לבנות מסלול מנקודת ההתחלה לנקודת הלינה. האפליקציה נותנת אינפורמציה מדויקת של מרחק הליכה + עליות ומורדות לאורך המסלול. אפשר להוריד את המסלול כך שבעזרת GPS, גם כשאין קליטה סלולרית, אתה יודע בדיוק היכן אתה נמצא לאורך המסלול ״ומתיעץ״ במפגשי שבילים כשאתה לא בטוח באיזה מהם לבחור. תהליך דומה לגבי הלילות הבאים ועד לנקודת הסיום שנקבעת שוב לפי קוי ושעות האוטובוסים. בקנריים התחבורה הציבורית מכסה יפה את האי כך שיש אוטובוס כמעט מכל חור. האפליקציה טובה לכל מקום בעולם, ואנחנו מקווים שנמשיך להשתמש בה במקומות שונים בעולם. עבורנו שייט ללא טיולי רגל זה חצי מהעבודה וההנאה. השלב האחרון הוא הזמנת מקום לינה. לא תמיד פשוט בהתראה קצרה, בחלק מהמקומות מקומות לינה בודדים. החלק הזה לא פשוט ולפעמים מכתיב אילוצים על המסלולים הנבחרים. אנחנו משתמשים באפליקציות המוכרות   booking, airbnb Agoda, אבל כבר נתקלנו במצב בו מקום לינה בודד בכפר הופיע רק ב גוגל, אז לא לוותר!

״טיולי גילי״ היו לנו שלשה בגרן קנריה. אני אמנה אותם עם מפה, המון תמונות (היה קשה לבחור…) ומעט אנקדוטות. בין לבין היו ימים של עיר, שלשה ימים במפרץ בין Las Palmas והמרינה של port Mogan.

מסלולי טיול באי
מסתבר שדי חרשנו אותו

שלשה ימי טיול עם גילי

יום ראשון לטיול החל בעליה לא קלה לאחת הנקודות הכי מטוילות על האי Roque Nublo. נקודת תצפית מהיפות באי עם עמודי סלע אדמדמים ענקיים שמתרוממים לגובה של עד 80 מטר. האי כולו געשי, לא עבר הרבה בליה, כך שהנופים מאוד דרמטיים ומצוקיים. ההרים צבעוניים, תלוי בהרכב המנרלי, מגוון צורות סלעים בהתאם לתהליכי ההתפרצות והתקררות של הלבה. בקיצור, גן משחקים געשי מרהיב! מסביב ירוק ופורח. בשני הימים הבאים, עליות ומורדות, הרבה מאוד פריחה, תערובת מקומית של קקטוסים, שרכים, עצי פרי, דקלים וכמובן שאורנים קנריים… הרגשנו היטב את נחת זרועה של הרוח שלפעמים היתה קשה להתמודדות. שינויי מזג אויר חדים בין יום ללילה.

Atacan- Roque Nublo - La Culata - Artenara - Junacocillo

בתי מערות

לכל אחד חלקת ירקות ועצי פרי

אחד מהם מוקדש לסבתא 

״La casa de la abuela 👵 ״

כנסיה קנרית אופיינית  

שבוע של הרבה זמן גילי זורם, כיפי ואינטימי. כזה שלעיתים נדירות יוצא עם הילדים, בפרט ככל שהם גדלים. אחרי הטיול שהיה מדהים לכל הדעות, היינו זקוקים למנוחה טובה על אסתר, פינוקי אוכל ויציאות משותפות לעיר Las Palmas . שבוע שמילא את כולנו בטוב מרחיב לב ❤️. תודה לגילי שהפגינה ספונטניות אמיתית, על זמן יקר שבחרה לבלות איתנו. זכינו!

גילי יצאה לדרכה, הסירה הרגישה מרוקנת מהחיות של גילי, ערבי שירה עם החברים על הסירה שממול, וגם זמנים של גיטרה ושירה עם אבא ואמא. עצוב אבל מלאי תודה על מה שהיה. שבוע לאחר מכן גילי העלתה מופע של עבודה בתהליך במסגרת הלימודים, מופע אמצע שנה (אמצע עבודה). את ערב ההופעה הפסדנו (גם לזה קשה להתרגל). זכינו להצצה מוקדמת בווידאו שצילמה במהלך החזרות. מי שראה היה נפעם מהיצירתיות הבלתי נידלת שלה. תמיד מעניינת, אחרת, חושבת, עוסקת בסוגיות חיים מעניינות וגם בימתית מרתקת. משלבת בין מגוון הכישרונות בהן בורכה. המופע יעלה שוב בסוף שנת הלימודים, כשיהיה כבר אפוי ממש. הרוח הגבית שהיא מקבלת מחברים וקולגות מעודדים אותה להמשיך במסע הלא פשוט שבחרה, ולהגשים את המאוויים האמנותיים מבלי לוותר על הרוח היחודית שלה. בתור הורים מאוד גאים בה, שמחים שמרגישה שמגשימה וקוטפות פירות. לו רק היתה קצת יותר תמיכה באומנים, כך שיוכלו ליצור וגם לחיות (גם אם בצנעה). מה שכבר הובן באירופה עוד לא חילחל לארצנו הקטנטונת ״מוכת הסטארטאפים״. עם כל הכבוד והפירגון, בעיני יש חשיבות גם לרוח ואומנות כדי ליצור חברה בריאה.

El Rincón - Guayadeque - Santa Lucía - San Bartelomeo 

הטיול הבא שלנו, גם הוא נמשך שלשה ימים, במהלכם שוב עליות ומורדות, שני מקומות לינה מיוחדים. האחד - חדר במערה באחד הוואדיות בצד מסעדה ענקית שבנויה חללים חללים לתוך ההר. אוכל לא רע בהתחשב בקולינריה הקנארית. אנשים מגיעים ממרחק בשביל החוויה המיוחדת במסעדה הזו. מקום הלינה השני, לא מגלה… צריך לראות את התמונות כדי להאמין… (בסוף סידרת התמונות)

כמה מילים על הצמחיה בקנריים…

הצמחיה מאוד מעורבת וכ 40% ממנה הם מינים אנדמיים. למי שלא מכיר את המושג, מינים ייחודיים למקום. חלק מהשטח מכוסה יערות אורנים קנריים, מין מקומי שאחכ נפוץ מלאכותית בעולם, ויערות מהעתיקים בעולם של עצים מהמשפחה של הדפנה (ער אציל). כיוון שהאיים מבודדים, ומינים רבים עתיקים וייחודיים השתמרו,

יש שמכנים את האיים ״הגלפגוס הבוטאני״ וחושבים שאם דארווין היה עוצר כאן בדרכו לגלפגוס (לא הורשה לעצור מחשש לכולירע על הספינה) אולי כאן היה מפתח את התאוריה על מוצא המינים.

כאן המקום להודות לגיל חסקין, מדריך טיולים ידען וידוע, שכתב מאמר נהדר על האיים הקנריים על כל ההיבטים שלהם. למי שמתעניין הנה הלינק

החזזיות שמכסות את העצים מעידות על האוויר הנקי

אחרי כשעתיים הגיעו העננים שכיסו את הנוף אבל שיוו אווירה מיוחדת.
 קצוות המחטים של האורן נמלאו טיפות קטנטנות והדגימו את תפקידם בשמירה על הלחות והצמיחה היחודית

גינות ירק מטופחות לכל משפחה. כמעט ולא רואים חקלאות מתועשת
 הם למדו לפני הקורונה על חשיבות העצמאות התזונתית ועוד לפני כן על תזונה אורגנית

מקום לינה ראשון

דירה קטנה בתוך מערה. בתמונה הנוף הנשקף, ההר שבבוקר צריך לטפס עליו

 והמסעדה שבתוך מבוך החללים שבהר

מעל לראש של אודי מפה של המסעדה
החללים בכחול ובתוכם מספרי השולחנות
מיוחד אבל גם קלסטרופובי ומנותק מהנוף המהמם שבחוץ

מקום לינה שני, מעט מחוץ לכפר היפה Santa Lucía

תמים מבחוץ ממזר מבפנים - למבוגרים בלבד

לא לדאוג - בדיוק היתה לי מגרנה😂

אחרי שני טיולי עומק ולא מעט עיר, עוד סבב קניות להרבות נוחות על אסתר (מתלים דקורטיביים, שואב אבק וקישקושים למטבח), יומיים של עבודות סירה - פרקתי לגמרי את השרותים (שלי) כדי לאטום מחדש. לא הכל היה מענג בסיפור הזה אבל מאוד מלמד. מילאנו עוד ״חובת תירות״ בעיר ובקרנו במוזיאון קולומבוס. לא חובה, מבנה יפה, תצוגה נחמדה מלווה בהסברי אודיו סבירים ושני תוכים מרהיבים בחצר הפנימית שמשוטטים חופשי. עשו עיניין גדול משהיה ״איזוטרית״ של קולומבוס בעיר, כחלק ממסעות גילוי העולם שלו. כנראה שלן במבנה הזה. אז יש סיבה למוזיאון…

מתרגשים לצאת ליום שייט, שכפי שהבנתם לא מאוד תדיר באיזור הזה של העולם. משתדלים לנצל את ההפלגות כדי ללמוד עוד על המפרשים השונים שיש על אסתר ולצבור ניסיון אוקיאני. הפעם החלטנו לנסות את אחד המפרשים הכי משמחים על הסירה. מפרש ענק מבד דק שמשמש בתנאים מאוד מסוימים של רוחות קלות וגביות. מספרים ששימושי מאוד בחציות אוקיינוס, כשהרוח הגבית רוח גבית נחלשת מאוד, ואז מגיעים למצב של כמעט עצירה אלא אם מצוידים במפרש כזה (בלון בשפת העם, ספיניקר/ג׳ניקר בשפת הים). המפרש שלנו נארז לתוך פטנט של שרוול. שכשהכל עובד יפה, מושכים את השרוול כלפי ראש המפרש כשפותחים אותו, ומושכים חזרה מטה כשרוצים לסגור. בפעמים הספורות שניסינו אותו בים התיכון קצת הסתבכנו. המפרש עדין ויכול להיקרע בקלות. הפעם, מבעוד מועד פרשנו אותו במלא אורכו על המזח כדי ללמוד אותו מהקרביים, ובמשך שלש שעות שיחקנו איתו עד שחשבנו שעכשיו אנחנו מבינים.

למחרת רוח מושלמת כדי לפתוח אותו כשאנחנו שטים דרומה, רוח גבית של 12 קשרים. התקנו את כל החבלים הרלוונטיים, חיברנו לחבל שמעלה אל ראש התורן, ו… פתחנו! נפתח! ואפילו בסופה של הפלגה כשהרוח התחילה לעלות נסגר. המבחן האמיתי הוא מה יקרה בפעם הבאה שנעלה אותו. האם הסתבך בתוך השרוול או שסוף סוף באמת הבנו אותו. ועד אז, פשוט להנות! רוח של 12 קשרים ואנחנו במהירות שיא על הסירה שעולה מעבר ל 9 קשרים! זה אומר ניצולת מעולה של הרוח.

את ההפלגה המשובחת הזו סיימנו במפרץ סביר למראה, אם מתעלמים ממפעל הבטון (יש לאמר ששקט) בקצה המזח. הגנה טובה יחסית מגלים ורוח. אי אפשר לבקש הרבה יותר. בכל זאת אפשר לקפוץ למים ולהרביץ שחיה טובה כל יום, אגב התקלות ב stingray ו eagleray ענקיים. אודי יצא כל יום לחתור בקיאק האדום, בדרך דג לנו חברים חדשים. זוג שוויצרים נחמדים שקפצו לבקר אותנו למחרת, ובערב הזמינו אותנו לדרינק שקיעה שהתגלגל לארוחת ערב טובה. בסה״כ יצא שבילינו יחד באותו יום כשמונה שעות. היא חולת צלילות שצללה הרבה בעולם, כך שהיה לנו נושא חשוב להחלפת רשמים וחוויות.

החברים השוויצרים שאודי דג

אחרי שלשה לילות מתנדנדים ושינה בינונית מינוס, החלטנו להכנס למרינה של Puerto Mogan. עיירונת פצפונת שכולה תיירות, ובכל זאת יש בה משהו נעים ויפה. לא תיירות של רצף מלונות אלא כפר שטופח (קצת מדי לטעמי), מרינה קטנה וחמודה, מזג האוויר בהשוואה לצפון האי משמעותית יותר חם ויציב. יש שייטים שהפכו אותה למרינת הבית וחיים בה תקופות ארוכות של השנה.

Puerto Mogan

סוף סוף אוכל טוב…..

עכשיו כשאנחנו בדרום מערב האי, קרובים יותר לאזורי טיול בחלק הזה של האי. אחרי יומיים של התרגעות לקחנו מקל וגם תרמיל ויצאנו לעוד יומיים של נופים, מצוקים והרפתקאות.

Cruz Grande - Soria - On the Road to Mogan 

העמק הכפר סוריה.

 כאן לנו בבית של חוואי שדאג להביא מפרי גנו:

זיתים שכובש, ביצי ״חופש״ ואבוקדו נהדרים מהעצים הענקיים.

הכפר מעל סכר עצום מימדים שיוצר אגם מלאכותי

לא ברור למה הסכר כל כך גדול, ומרשים גרם המדרגות שיורד לכל גובהו 

לקראת קצה המסלול, ירידה תלולה שהכריע את הברך שלי ואילצה אותנו לתפוס טרמפ לקצה המסלול.

כרגיל טרמפים הם הזדמנות להרפתקאה. הפעם אספו אותנו זוג שוטרים ספרדים בחופשה

היא מקסימה לומדת אנגלית במרץ, הוא שתקן לא יודע אנגלית בכלל, קצת אבטיפוס של שוטר מאצ׳ו.

התעקשו לקחת אותנו את כל הדרך לסירה

בדרך עצירה במסעדה מאוד מקומית וטובה, סוף סוף מוזיקה חיה!

חזרה על אסתר, מחר חלון מזג אויר טוב לחציה לטנריף (כך לפחות התחזית מבטיחה כרגע). מחר נפרד מאי שלא חשבנו שכל כך יפתיע לטובה. אחת הבעיות באיסוף רשמים משייטים היא שרובם מתרשמים מקו החוף ולא ממש מטיילים. מפספסים!

הפוסט הבא - טנריף.