ארבעה שבועות חלפו מאז חזרנו אל אסתר מביקור בארץ ואצל רות ואבי.
ארבעה עמוסים, מלאי חוויות שעיקרם טיולי רגל אבל גם קצת משחקי מפרשים, עגינה במפרץ, חברים חדשים והמשך הסקת מסקנות ותובנות על חיי סירה, מנותקים במידה מסויימת, גם מילדים, משפחה וחברים וגם מתהפוכות בעולם.
ראשית משלימה, לטובת הקוראים האדוקים, ״חובת״ גילוי ההפתעה איתה חתמתי את הפוסט הקודם.
יום לפני שארזנו את מטלטלנו בבית של רות, בראש מסלול 6,000 המדרגות (ראו פוסט קודם), לפני צללנו לתוך הקניון העמוק והתנתקנו מרשת סלולרית, הגיע טלפון מגילי. מהטלפונים השבועיים, שישי בבוקר, בנחת מספרים על הימים שחלפו. גילי משתפת שבשבוע הקרוב היא ב״חופש״ מעבודה ולימודים אחרי תקופה מאתגרת ומאומצת. היא ממש זקוקה למנוחה ורענון. אני בלי להתבלבל רוקמת את הפנטזיה - יאללה בואי לחופש אצל אבא ואמא. מבטיחים לפנק ולרענן, עוד לא יצאה מהארץ מאז התנחלה הקורונה ששיבשה סידרי עולם. גילי מחייכת, לא בטוחה, אין לה הרבה זמן. אני מאיצה, אין הרבה זמן להתלבט, אם רוצה לבוא ולנצל את השבוע צריכה לקחת החלטה זריזה. במקביל אודי כבר בודק אפשרויות לטיסות, ואוהד (בן הזוג של גילי) מגוייס למשימה, לבעוט את גילי לזרועות ההורים מעבר לים. גילי עוד צריכה לחשוב ובכל זאת יש איזה מחויבות לסיים. לא הייתי מאוד אופטימית. שבת בבוקר התעוררנו לצלצול טלפון (סוג של נס בבית של רות עם הקליטה המאוד משובשת), גילי יוצאת לדרך בערב, תגיע אלינו למחרת בצהריים!! לשמחה וההתרגשות לא היו גבולות, שמיד תורגמו למעשה.
כיוון שלא יצאה מהארץ מאז הקורונה, כל ענייני הטפסים השונים, אישורים בדיקות וכו׳ לא לגמרי ברורים לה (וגם לנו נוסעי קורונה מתמידים 😅). היא צריכה להתחיל לארוז מיד, ואנחנו מנסים לסייע בהבנת הטופסלוגיות והפרטים הטכניים. To make a long story short, במאמץ חוצה יבשות ובתמיכה מסיבית של אוהד, הילדה על טיסה בזמן עם כל הניירת הדרושה. האושר וההקלה בתמונה ששלחה…
במקביל ליציאתה מהארץ, אנחנו עשינו דרכנו מולנסיה לאסתר. הגענו בערב לסירה שהייתה סגורה שלשה שבועות, ומיד התחלנו לארגן אותה שתהיה מפנקת ככל האפשר לאורחת שבדרך. ניקיונות, פינוי חדר האורחים, קניות וכו׳ וכו׳.
בדרך משדה התעופה לסירה גילי הביעה משאלה, טיול רגלי של כמה ימים + לינה לאורך הדרך. תואם בדיוק את הפנטזיות שלי מזה כמה שנים. לאודי זה תמיד נראה מורכב מדי, לבנות מסלול שמתחיל בתחנת אוטובוס, מסלול באורך ודרגת קושי סבירים לנקודה שיש בה לינה. לתפור כמה ימים כאלה ובסופו של דבר להגיע לתחנת אוטובוס שתוכל לחלץ אותנו חזרה לסירה. זה באמת מורכב, אבל הילדה ביקשה ואבא מיד נירתם למשימה (״כשאני מבקשת זה לא מספיק״ תרגום חופשי מפולנית 😊). אחה״צ והלילה הוקדשו לחיבור קצוות, הזמנת מקומות לינה, אריזה של תרמילים קטנים לדרך, ולמחרת בבוקר אנחנו על אוטובוס בדרך ל״מסע״.
בנתיים גילי לא השחיתה את זמנה, ואחה״צ כבר התחברה עם חברה צעירים בסירה שמולנו, שישבו שרו ונגנו יפה במיוחד, ובמגוון שפות. אלה בדיוק המקומות בהם גילי מתחברת בקלות, כובשת בקולה, ביכולות התקשורת ובקסם והכשרון המדהימים שלה (קחו בחשבון בתאור הנ״ל שאני אמא שלה, אבל מי שמכיר יודע שהכל אמת!).
 |
| חבילה הגיע |
כמה מילים על הדרך שבה אודי בכל זאת מצליח לארגן טיול כזה, יכול לסייע לאלו שיבחרו לנסות. אקדים את המאוחר, בהמשך החודש יצאנו לעוד שני טיולים כאלה, שעכשיו קיבלו השם הרישמי ״טיולי גילי״. זה פורמט מאוד מאוד מוצלח, שנותן פרספקטיבה אחרת ועשירה בהרבה על המקום שבו מטיילים, מעבר לנופים גם שקיעה לתוך חווית ההליכה וגם מפגשים נחמדים עם המקומיים.
מפי אודי…..
הצעד הראשון הוא לאתר את אזור הטיולים המעניין. לצורך זה, פותח אפליקציה של טיולים ורואה הצעות לטיולים מנסיון מטיילים אחרים. עכשיו אפשר לעשות זום ולהחליט על איזה מהאזורים הולכים הפעם.
האפליקציה בה אודי החל להשתמש לאחרונה נקראת outdoor active
בשלב הבא מנסים לחבר מסלולים דרך כפרים בהם יש מקומות לינה. Google maps די מעודכן בעיניין הזה. מאתרים את קו האוטובוס שמגיע לנקודת ההתחלה, ומבקשים מהאפליקציה לבנות מסלול מנקודת ההתחלה לנקודת הלינה. האפליקציה נותנת אינפורמציה מדויקת של מרחק הליכה + עליות ומורדות לאורך המסלול. אפשר להוריד את המסלול כך שבעזרת GPS, גם כשאין קליטה סלולרית, אתה יודע בדיוק היכן אתה נמצא לאורך המסלול ״ומתיעץ״ במפגשי שבילים כשאתה לא בטוח באיזה מהם לבחור. תהליך דומה לגבי הלילות הבאים ועד לנקודת הסיום שנקבעת שוב לפי קוי ושעות האוטובוסים. בקנריים התחבורה הציבורית מכסה יפה את האי כך שיש אוטובוס כמעט מכל חור. האפליקציה טובה לכל מקום בעולם, ואנחנו מקווים שנמשיך להשתמש בה במקומות שונים בעולם. עבורנו שייט ללא טיולי רגל זה חצי מהעבודה וההנאה. השלב האחרון הוא הזמנת מקום לינה. לא תמיד פשוט בהתראה קצרה, בחלק מהמקומות מקומות לינה בודדים. החלק הזה לא פשוט ולפעמים מכתיב אילוצים על המסלולים הנבחרים. אנחנו משתמשים באפליקציות המוכרות booking, airbnb Agoda, אבל כבר נתקלנו במצב בו מקום לינה בודד בכפר הופיע רק ב גוגל, אז לא לוותר!
״טיולי גילי״ היו לנו שלשה בגרן קנריה. אני אמנה אותם עם מפה, המון תמונות (היה קשה לבחור…) ומעט אנקדוטות. בין לבין היו ימים של עיר, שלשה ימים במפרץ בין Las Palmas והמרינה של port Mogan.
 |
| מסלולי טיול באי מסתבר שדי חרשנו אותו |
שלשה ימי טיול עם גילי
יום ראשון לטיול החל בעליה לא קלה לאחת הנקודות הכי מטוילות על האי Roque Nublo. נקודת תצפית מהיפות באי עם עמודי סלע אדמדמים ענקיים שמתרוממים לגובה של עד 80 מטר. האי כולו געשי, לא עבר הרבה בליה, כך שהנופים מאוד דרמטיים ומצוקיים. ההרים צבעוניים, תלוי בהרכב המנרלי, מגוון צורות סלעים בהתאם לתהליכי ההתפרצות והתקררות של הלבה. בקיצור, גן משחקים געשי מרהיב! מסביב ירוק ופורח. בשני הימים הבאים, עליות ומורדות, הרבה מאוד פריחה, תערובת מקומית של קקטוסים, שרכים, עצי פרי, דקלים וכמובן שאורנים קנריים… הרגשנו היטב את נחת זרועה של הרוח שלפעמים היתה קשה להתמודדות. שינויי מזג אויר חדים בין יום ללילה.
 |
| כנסיה קנרית אופיינית |
שבוע של הרבה זמן גילי זורם, כיפי ואינטימי. כזה שלעיתים נדירות יוצא עם הילדים, בפרט ככל שהם גדלים. אחרי הטיול שהיה מדהים לכל הדעות, היינו זקוקים למנוחה טובה על אסתר, פינוקי אוכל ויציאות משותפות לעיר Las Palmas . שבוע שמילא את כולנו בטוב מרחיב לב ❤️. תודה לגילי שהפגינה ספונטניות אמיתית, על זמן יקר שבחרה לבלות איתנו. זכינו!
גילי יצאה לדרכה, הסירה הרגישה מרוקנת מהחיות של גילי, ערבי שירה עם החברים על הסירה שממול, וגם זמנים של גיטרה ושירה עם אבא ואמא. עצוב אבל מלאי תודה על מה שהיה. שבוע לאחר מכן גילי העלתה מופע של עבודה בתהליך במסגרת הלימודים, מופע אמצע שנה (אמצע עבודה). את ערב ההופעה הפסדנו (גם לזה קשה להתרגל). זכינו להצצה מוקדמת בווידאו שצילמה במהלך החזרות. מי שראה היה נפעם מהיצירתיות הבלתי נידלת שלה. תמיד מעניינת, אחרת, חושבת, עוסקת בסוגיות חיים מעניינות וגם בימתית מרתקת. משלבת בין מגוון הכישרונות בהן בורכה. המופע יעלה שוב בסוף שנת הלימודים, כשיהיה כבר אפוי ממש. הרוח הגבית שהיא מקבלת מחברים וקולגות מעודדים אותה להמשיך במסע הלא פשוט שבחרה, ולהגשים את המאוויים האמנותיים מבלי לוותר על הרוח היחודית שלה. בתור הורים מאוד גאים בה, שמחים שמרגישה שמגשימה וקוטפות פירות. לו רק היתה קצת יותר תמיכה באומנים, כך שיוכלו ליצור וגם לחיות (גם אם בצנעה). מה שכבר הובן באירופה עוד לא חילחל לארצנו הקטנטונת ״מוכת הסטארטאפים״. עם כל הכבוד והפירגון, בעיני יש חשיבות גם לרוח ואומנות כדי ליצור חברה בריאה.
הטיול הבא שלנו, גם הוא נמשך שלשה ימים, במהלכם שוב עליות ומורדות, שני מקומות לינה מיוחדים. האחד - חדר במערה באחד הוואדיות בצד מסעדה ענקית שבנויה חללים חללים לתוך ההר. אוכל לא רע בהתחשב בקולינריה הקנארית. אנשים מגיעים ממרחק בשביל החוויה המיוחדת במסעדה הזו. מקום הלינה השני, לא מגלה… צריך לראות את התמונות כדי להאמין… (בסוף סידרת התמונות)
כמה מילים על הצמחיה בקנריים…
הצמחיה מאוד מעורבת וכ 40% ממנה הם מינים אנדמיים. למי שלא מכיר את המושג, מינים ייחודיים למקום. חלק מהשטח מכוסה יערות אורנים קנריים, מין מקומי שאחכ נפוץ מלאכותית בעולם, ויערות מהעתיקים בעולם של עצים מהמשפחה של הדפנה (ער אציל). כיוון שהאיים מבודדים, ומינים רבים עתיקים וייחודיים השתמרו,
יש שמכנים את האיים ״הגלפגוס הבוטאני״ וחושבים שאם דארווין היה עוצר כאן בדרכו לגלפגוס (לא הורשה לעצור מחשש לכולירע על הספינה) אולי כאן היה מפתח את התאוריה על מוצא המינים.
כאן המקום להודות לגיל חסקין, מדריך טיולים ידען וידוע, שכתב מאמר נהדר על האיים הקנריים על כל ההיבטים שלהם. למי שמתעניין הנה הלינק
 |
| החזזיות שמכסות את העצים מעידות על האוויר הנקי |
 |
| אחרי כשעתיים הגיעו העננים שכיסו את הנוף אבל שיוו אווירה מיוחדת. קצוות המחטים של האורן נמלאו טיפות קטנטנות והדגימו את תפקידם בשמירה על הלחות והצמיחה היחודית |
 |
| גינות ירק מטופחות לכל משפחה. כמעט ולא רואים חקלאות מתועשת הם למדו לפני הקורונה על חשיבות העצמאות התזונתית ועוד לפני כן על תזונה אורגנית |
 |
| מעל לראש של אודי מפה של המסעדה החללים בכחול ובתוכם מספרי השולחנות מיוחד אבל גם קלסטרופובי ומנותק מהנוף המהמם שבחוץ |
אחרי שני טיולי עומק ולא מעט עיר, עוד סבב קניות להרבות נוחות על אסתר (מתלים דקורטיביים, שואב אבק וקישקושים למטבח), יומיים של עבודות סירה - פרקתי לגמרי את השרותים (שלי) כדי לאטום מחדש. לא הכל היה מענג בסיפור הזה אבל מאוד מלמד. מילאנו עוד ״חובת תירות״ בעיר ובקרנו במוזיאון קולומבוס. לא חובה, מבנה יפה, תצוגה נחמדה מלווה בהסברי אודיו סבירים ושני תוכים מרהיבים בחצר הפנימית שמשוטטים חופשי. עשו עיניין גדול משהיה ״איזוטרית״ של קולומבוס בעיר, כחלק ממסעות גילוי העולם שלו. כנראה שלן במבנה הזה. אז יש סיבה למוזיאון…
מתרגשים לצאת ליום שייט, שכפי שהבנתם לא מאוד תדיר באיזור הזה של העולם. משתדלים לנצל את ההפלגות כדי ללמוד עוד על המפרשים השונים שיש על אסתר ולצבור ניסיון אוקיאני. הפעם החלטנו לנסות את אחד המפרשים הכי משמחים על הסירה. מפרש ענק מבד דק שמשמש בתנאים מאוד מסוימים של רוחות קלות וגביות. מספרים ששימושי מאוד בחציות אוקיינוס, כשהרוח הגבית רוח גבית נחלשת מאוד, ואז מגיעים למצב של כמעט עצירה אלא אם מצוידים במפרש כזה (בלון בשפת העם, ספיניקר/ג׳ניקר בשפת הים). המפרש שלנו נארז לתוך פטנט של שרוול. שכשהכל עובד יפה, מושכים את השרוול כלפי ראש המפרש כשפותחים אותו, ומושכים חזרה מטה כשרוצים לסגור. בפעמים הספורות שניסינו אותו בים התיכון קצת הסתבכנו. המפרש עדין ויכול להיקרע בקלות. הפעם, מבעוד מועד פרשנו אותו במלא אורכו על המזח כדי ללמוד אותו מהקרביים, ובמשך שלש שעות שיחקנו איתו עד שחשבנו שעכשיו אנחנו מבינים.
למחרת רוח מושלמת כדי לפתוח אותו כשאנחנו שטים דרומה, רוח גבית של 12 קשרים. התקנו את כל החבלים הרלוונטיים, חיברנו לחבל שמעלה אל ראש התורן, ו… פתחנו! נפתח! ואפילו בסופה של הפלגה כשהרוח התחילה לעלות נסגר. המבחן האמיתי הוא מה יקרה בפעם הבאה שנעלה אותו. האם הסתבך בתוך השרוול או שסוף סוף באמת הבנו אותו. ועד אז, פשוט להנות! רוח של 12 קשרים ואנחנו במהירות שיא על הסירה שעולה מעבר ל 9 קשרים! זה אומר ניצולת מעולה של הרוח.
את ההפלגה המשובחת הזו סיימנו במפרץ סביר למראה, אם מתעלמים ממפעל הבטון (יש לאמר ששקט) בקצה המזח. הגנה טובה יחסית מגלים ורוח. אי אפשר לבקש הרבה יותר. בכל זאת אפשר לקפוץ למים ולהרביץ שחיה טובה כל יום, אגב התקלות ב stingray ו eagleray ענקיים. אודי יצא כל יום לחתור בקיאק האדום, בדרך דג לנו חברים חדשים. זוג שוויצרים נחמדים שקפצו לבקר אותנו למחרת, ובערב הזמינו אותנו לדרינק שקיעה שהתגלגל לארוחת ערב טובה. בסה״כ יצא שבילינו יחד באותו יום כשמונה שעות. היא חולת צלילות שצללה הרבה בעולם, כך שהיה לנו נושא חשוב להחלפת רשמים וחוויות.
 |
| החברים השוויצרים שאודי דג |
אחרי שלשה לילות מתנדנדים ושינה בינונית מינוס, החלטנו להכנס למרינה של Puerto Mogan. עיירונת פצפונת שכולה תיירות, ובכל זאת יש בה משהו נעים ויפה. לא תיירות של רצף מלונות אלא כפר שטופח (קצת מדי לטעמי), מרינה קטנה וחמודה, מזג האוויר בהשוואה לצפון האי משמעותית יותר חם ויציב. יש שייטים שהפכו אותה למרינת הבית וחיים בה תקופות ארוכות של השנה.
עכשיו כשאנחנו בדרום מערב האי, קרובים יותר לאזורי טיול בחלק הזה של האי. אחרי יומיים של התרגעות לקחנו מקל וגם תרמיל ויצאנו לעוד יומיים של נופים, מצוקים והרפתקאות.
Cruz Grande - Soria - On the Road to Mogan
חזרה על אסתר, מחר חלון מזג אויר טוב לחציה לטנריף (כך לפחות התחזית מבטיחה כרגע). מחר נפרד מאי שלא חשבנו שכל כך יפתיע לטובה. אחת הבעיות באיסוף רשמים משייטים היא שרובם מתרשמים מקו החוף ולא ממש מטיילים. מפספסים!
הפוסט הבא - טנריף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה