החלטתי גם לנסות ולכתוב פרק בבלוג, במקביל לאילת, ונראה מה יצא…
תוספת אחרי שראיתי מה יצא: ארוך. להפתעתי. אבל ככה בא לי, ואתם בהחלט מוזמנים לדלג אם אין לכם כח להגיגים שלי. מקדים ומזהיר שחלק מהאירועים שמתאר מופיעים גם בפרקים של אילת.
כרגע אנחנו על עוגן, במפרץ בדרום האי גראן קנריה. לא ממש מפרץ טבעי אלא מקום מוגן על ידי מזח של נמל המיועד לאניות המביאות מלט למפעל המקומי. לא שיא היופי, אבל לא מוכרחים להסתכל על המפעל ומסביב יש גם מצוקים יפים, והעיקר שנמצאים על עוגן ולא במרינה. להיות על עוגן או במרינה זה נושא חשוב בשלב זה של השייט: בים התיכון אנחנו רגילים כמעט תמיד לעגון במפרצים, שנותנים הרגשה של חיבור מיידי לים ולטבע. את המפרצים בוחרים לפי כיוון הרוח, וכשבוחרים נכון יש הגנה טובה בדרך כלל מפני גלים ונדנודים של הסירה. כאן בכנריים המצב שונה: ראשית, החופים לא מפורצים. אבל יותר בעייתי זה שגם כשבוחרים מקום שמוגן מהרוחות, עדיין יש גלי אוקיינוס שמגיעים מכיוונים לגמרי לא צפויים ומנדנדים את הסירה, הרבה פעמים ברמה שלא נעים לישון ככה.
אז כל זה כדי לומר שהנה, מצאנו מקום לעגון בו והנדנודים בהחלט סבירים!
עזבנו את המרינה של לאס פלמס, העיר הגדולה בצפון האי, אתמול אחרי חודש וחצי בו הסירה הייתה עגונה שם. למרות הקיטורים שלי על הצורך לשהות במרינה יש לכך גם צדדים טובים ונוחים: קודם כל, חשמל ומים ללא הגבלה, בלי צורך לחשב כמה חשמל נטען מקולטי השמש וגנרטור הרוח, והאם צריך להניע את המנוע הרועש כדי לטעון את המצברים. ומים בלי הגבלה כלומר אפשר לרחוץ כלים לא במי ים, ולהתקלח מתי שרוצים (ומי שמכיר אותי יודע שזה נושא מאד חשוב לי- בלי מקלחת לפחות פעם בחודש קשה לי).
יותר חשוב מהנ"ל זה שהמרינה מהווה בסיס נח להשאיר בו את הסירה בבטחה ולצאת לטיולים, אפילו של כמה ימים, בלי לחשוש להשאיר את "אסתר" לבד בלילה. וגם- פוגשים על המזח אנשים מענינים ונחמדים.
טוב, יש גם יוצאים מן הכלל: אחרי שמקום הקשירה לידנו במזח היה פנוי כמה זמן, הגיעה סירה עם זוג גרמנים בסביבות גילנו.
בדרך כלל כשמגיעה סירה שכנה מחליפים כמה מילות הכרות ונחמדות- בכל זאת נמצאים בשכנות מאד צמודה. איתם זה לא קרה. למחרת הייתי על המזח וניקיתי ושימנתי את האופניים, וראיתי שהם מסתכלים לעברי מדי פעם. חייכתי אליהם ואז לתדהמתי הם אמרו (משפט ראשון של תקשורת איתם) שזה לא בסדר שאני מטפטף שמן על המזח ושאני צריך לנקות אותו. אז מי שמכיר אותי יודע שאני בדר"כ מאד נינוח וסובלני, אבל כשלא…
אז אמרתי להם "Mind your own business" בטון שבו למרות שלא אמרתי "Fucking business" זה השתמע בבירור…
הם כנראה די נבהלו ואחרי כמה שעות עברו לחנות במקום אחר.
אני מספר את כל זה לא מצד הגבורה שלי (אם כי הייתי מרוצה מהאסרטיביות שיצאה לי) אלא כי אחרי זה אני הייתי עצבני ומרוגש מהאירוע באופן שליווה אותי כמה שעות טובות, ולמעשה כמה ימים. אז אני מבין את ההעדפה הרגילה שלי לא להתעצבן..
אבל- זה באמת אירוע יוצא דופן ובדר"כ האינטראקציה עם שייטים היא נעימה לנו מאד ומענינת.
אז כפי שכבר אמרתי, המרינה מאפשרת לנו לבקר באי בחופשיות- וזה נוצל היטב! אילת כבר הרבה זמן מפנטזת על טיול רגלי של כמה ימים בו נישן בכפרים בדרך. שילוב של טיול "קרבי" עם מה שצריך על הגב, עם פינוק של זקנים בכך שנישן במקומות אירוח (Airbnb וכדומה) ולא נצטרך לקחת אוהל ושקי שינה. כמי שמתכנן את טיולי הרגל זה איכשהוא נראה לי תמיד קצת מסובך ולא קרה.
ואז הגיעה גילי לביקור!
וביקור די מפתיע לכולנו. ביום ששי שאחרי חזרתנו מהארץ היינו עדיין אצל רות ואבי באיזור וולנסיה בטיול רגל מקסים והנה טלפון מגילי. ישבנו לנו בחיק הטבע וקשקשנו איתה ועם אוהד. והנה היא מספרת לנו שסוף סוף, אחרי המון זמן עמוס, יש לה בשבוע הקרוב חופש. אילת לא התבלבלה ואמרה לה שתבוא מייד לחופש אצל אבא ואמא. גילי הופתעה, ולא ידעה אם כן או לא. אז אילת אמרה לה עוד פעם. ועוד פעם. ותוך כדי אני כבר בודק טיסות אפשריות. וגם אוהד מעודד אותה לבוא אלינו. אז למחרת גילי, שהיא ילדה טובה שעושה מה שאמא ואבא (ואוהד) אומרים, עלתה על טיסה וביום ראשון כבר נחתה אצלנו בלאס פלמס (אנחנו חזרנו לשם במוצ"ש).
מכיון שבאה רק לשבוע שאלתי אותה כבר בדרך משדה התעופה מה תרצה לעשות, והיא אמרה שתשמח לטיול של כמה ימים. אז אני אבא טוב שעושה מה שגילי אומרת, ויחד עם הרוח גב מהפנטזיות של אילת ישבתי לתכנן טיול שכזה. וכבר למחרת השכם בבוקר יצאנו לדרך. איזה כיף!
התכנון לא פשוט ומשלב שימוש אינטנסיבי בנפלאות האינטרנט: ראשית, לבדוק באפליקציה הנפלאה שנקראית Outdoor Active איפה יש איזור יפה לטיולים ואיזה מסלול אפשר לעשות שיהיה באורך נכון ויגיע לכפרים מתאימים שבהם- עבור אפליקציה- יש לינה מתאימה. וגם- לבדוק שיש אוטובוס שיביא אותנו לחור נידח בהרים משם יתחיל המסלול, ואוטובוס שיקח אותנו מהחור הנידח בו יסתיים הטיול.
איזה טיול מקסים יצא! האיזור ההררי של גראן כנריה הוא באמת מהמם ביופיו! גם סלעי ענק בצורות של עמודים ענקיים, עמקים עצומים וצוקים שנופלים אליהם, וצמחיה צפופה ומגוונת להפליא. מסתבר (כך קראנו) שהכנריים נחשבים לגלפגוס של הצמחים- כלומר שהבידוד שלהם הביא להתפתחות של הרבה מיני צמחים יחודיים, שהתעשרו אח"כ ב"יבוא" ממקומות אחרים. ומזג האויר אידאלי לטיול- לא חם ולא קר, ואין כמעט אף פעם גשם. היתה לנו רוח קצת חזקה מהאידיאלי, אבל עדיין מאד נח. טיילנו במשך שלושה ימים, עם שני לילות בדירות אירוח נוחות בדרך, ונהננו ביותר!
חזרנו לסירה במרינה, ואת היומיים שנותרו העברנו בנחת, כשגילי מבלה זמן נחמד עם שכנים צעירים בין השאר בערב של שירה שכלל לצד הקול היפה של גילי עוד כמה קולות יפים במיוחד.
גילי טסה בחזרה לארץ בשבת, ואנחנו מייד החלטנו לעשות עוד טיול באותו מבנה שבוע אחר כך. ועד אז- התבטטנו לנו (מלשון בטטות) בסירה, כשהימים איכשהוא חולפים במהירות. טוב, היו הגרמנים לריב איתם, לנקות את האופניים, פרוייקט רציני בביצועה העצמאי לגמרי של אילת של פירוק השירותים ואיטום משופר של רצפת המקלחת. נדמה לי שגם אני עשיתי משהו מועיל אבל אני לא זוכר מה.
שבוע שכזה באמת מדגיש את זה שאנחנו כבר לא בחופש על הסירה, אלא גרים בה. זה אומר שיש לנו נעלי בית, ושאילת החליפה את כל מתלי הפלסטיק הפונקציונאליים אך מכוערים בחדרי השירותים למתלי מתכת יפים. ושקנינו שואב אבק נטען. ושמכיון שרב הזמן זה רק שנינו על הסירה, אז למרות שזה מקום קטן, בכל זאת יש לנו בלי סוף מקום אכסון.
תצפיות פסיכולוגיות: הרי מה שאנחנו עושים הוא הגשמת חלום, ונראה שאנחנו אמורים להסתובב כל היום עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן. אז לא באמת. מסתבר שעדיין מצב הרוח מטייל לו בדומה לחיי היום יום, לעתים נהדר כי באמת עושים ורואים דברים יפים, אבל לפעמים גם נופל ודורש תחזוקה, לא תמיד מסיבות ברורות. לי למשל לא קל עם ימים שהם בטטאיים לגמרי, ואני צריך לצאת לסיבוב מדי פעם. לאילת זה בא יותר בקלות. במיוחד שהיא בוגדת בי כעת עם Duolingo, האפליקציה עם הפוטנציאל הממכר ללימוד שפות.
ועוד בולט כל כך ההבדל בין אילת לביני במה שקשור בקשר עם הארץ- אילת בטלפונים והודעות עם הילדים, זוכרת ויודעת בדיוק מה קורה איתם בכל יום, מתי לגילי יש הופעה ומתי תומר חוזר מסיני וכו' וכו'. וגם בקשר עם אחיותיה ואחיניה עם עניניהם. ואני- מציץ לה מעבר לכתף כשמדברים בטלפון, כדי שבכל יזכרו שאני אבא שלהם… אבל זה באמת לא בא לי מבפנים באותה נחישות וקשר אימהי שקשה להתחרות בו. אבחנה: אוטיזם גברי קל.
אחרי שבוע בסירה יוצאים לעוד טיול של שלושה ימים באותו מבנה של לינה (בחדרי אירוח) בשטח. שוב, נופים נפלאים, הליכה לא קלה של עליות וירידות תלולות, הנאה צרופה. בלילה השני המקום ששכרנו היה מאד משעשע: המקום הוא בהרים, בכפר קטנצ'יק לא רחוק מכפר קצת פחות קטנצ'יק. בעל הבית הסופר נחמד אוסף אותנו מהכפר הקצת פחות קטנצ'יק באוטו שלו ומביא אותנו לבית שם מחכה לנו אשתו המאד נחמדה, ואנחנו רואים ששניהם די מתרגשים מהמעמד- מסתבר שפתחו את המקום ממש לאחרונה, ואנחנו מהאורחים הראשונים במקום. הם מכניסים אותנו לחדר ואנחנו רואים שהם השקיעו המון בלסדר אותו יפה. מגבות מקופלות על המיטה, עלי ורדים מפוזרים על הכיסוי, כריות אדומות בצורת לב.. תנור חימום עם אפקט של אח עצים כאילו. הם הולכים אחרי כמה דקות ואנחנו מתארגנים ותוך כדי הולכת ומתבהרת הלאה התמונה: בכל פינה בחדר ניאונים של "LOVE", עוד ועוד לבבות בתצורות שונות, טלויזיית ענק משדרת מוזיקת סקסופון רומנטית, ולבסוף קערה ובה אביזרי משחק: מסכה של קרנבל (קשור אולי לקרנבל שאמור להתחיל כאן בימים הקרובים?), קוביות משחק עם ציורים משונים עליהם (גברים ונשים מתאבקים או משהו כזה), ואפילו אזיקים! משונים, עם פרווה וורודה עליהם. ווי ווי, כמה צחקנו! חדר שעוצב על פי מסורת ספרדית ארוכת דורות של טלנובלות רומנטיות. אולה!!!
האם הושפענו מהאוירה? בסיפור טוב משאירים מקום לאינטרפרטציה של הקורא.
חזרנו לסירה והתארגנו ליציאה לדרך חדשה אחרי השהייה הארוכה בלאס פלמס. האמת- קצת קשה לצאת מאיזור הנוחות של המרינה בחזרה להפלגה. אודה (וקצת אבוש) שאחרי חודש וחצי ללא שייט, אני קצת מתוח לקראת. אין באמת סיבה, השייט כאן ממש לא קשה או מאתגר במיוחד, אבל עדיין לוקח קצת זמן עד שהסירה מרגישה לגמרי כמו כפפה ליד, ודברים שאחרי כמה שעות או ימים של שייט זורמים בטבעיות דורשים יותר ריכוז ומחשבה אחרי הפסקה שכזאת.
וכדי שבאמת לא יהיה שייט קל מדי, אנחנו מבלים כמה שעות על המזח בלארגן מפרש מיוחד שנקרא "ג'נקר", מפרש גדול מאד, מבד דק וצבעוני, שנועד לשיוט במורד הרוח כשהרוחות קלות. התפעול שלו קצת מורכב ולנו אין הרבה מאד נסיון איתו, אבל רוצים ללמוד ולהתפתח. ואכן למחרת (אתמול) יצאנו לשוט והשקענו כמה שעות בתפעול של המפרש הזה. כשהוא כבר מונף כמו שצריך הוא אכן מאפשר לשוט ממש מהר (יחסית- 9 קשרים שהם כ-16 קמ"ש) ברוח שאחרת היתה מאפשרת שייט של 2 קשרים פחות. זה נשמע קטנוני כשאני כותב את זה, מה זה כבר עוד 4 קמ"ש, אבל באחוזים זה לא מעט ובכל מקרה על שייטים זה עושה רושם..
אבל- עד שהוא הונף, ועד שהוא הורד וקופל, עבדנו קשה! בפעם הבאה, כשנדע כבר יותר איך זה עובד, יהיה יותר קל.
ובסוף היום כאמור הגענו למפרץ של נמל המלט (בכנריים, לא בדנמרק), ואילת הכינה לנו מרק כתום משובח, וירקות על הפלנצ'ה החדשה שקנינו (בית כבר אמרנו), וסלט. באה מנוחה ליגע..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה