שבוע ראשון בספרד - האיים הבאלריים ונגיעה ראשונה בחוף הספרדי

שטים מסרדיניה לספרד

אנחנו הולכים ומתקרבים ליעד שהצבנו לחלק הראשון של המסע - להגיע לגיברלטר ולחצות לאיים הקנריים עד סוף ספטמבר. עדות ראשונה היא החלפת הדגל מתנופף על התורן למדינה המארחת החדשה - ספרד! הדגל, שהוחלף כבר שלש פעמים (יוון, איטליה, ספרד), ישאר איתנו לכמה חודשים טובים.

הבלאריים - שלשה איים לא מאוד גדולים, מול החוף הספרדי: מנורקה (הקטן), מיורקה (הגדול) ואיביזה (המסיבות…). אני כבר מכינה את האליבי, גם את אלה אנחנו חולפים ביעף, גם בהם כבר חרשנו, גם אותם אפשר לחרוש עוד, נקודות עגינה נוספות לרשימת ה״צריכים״ של פנסיה ב׳.

מהנקודה האחרונה בסרדיניה (קרלופורטה), אותה הזכרתי בפוסט הקודם, לנקודה הראשונה באיים הבלאריים, מנורקה, הפלגה של 36 שעות. הפעם היה קשה יותר מההפלגות הארוכות הקודמות. הים היה סביר, הרוחות היו קצת נגדנו. רוחות בעוצמה סבירה, אבל באות מכיוון החרטום, מביאות איתן גלי חרטום ומקשות על ההתקדמות. גילססנו, בשפת המפרשנים, יענו תפסנו 30-40 מעלות מהכיוון כדי שהרוח תהיה צידית וכך גם הגלים, פעם לימין ופעם לשמאל, כך שבסופו של יום נגיע ליעד. זה אומר בהכרח שמאריכים מסלול, וכל הזמן קצת ״רבים״ עם הרוח כדי להישאר עד כמה שאפשר בכיוון היעד.

גם אוניות גדולות פוגשים בדרך
לא כל כך אוהבים אותן
זאת בגודל בינוני לא רחוקה מאיתנו 😱

מעבר לזה, השקיעות היפות לא מאכזבות וכל פעם שונות. הפעם היתה יפה במיוחד אז אלאה אתכם בעוד שקיעה אחת:

זמן להתחיל להכין ארוחת ערב, והדג שנתפס בעזרת הבובה המנומרת בעלת הקסם, הפעם היה כנראה כבד וחזק במיוחד. אחרי מאבק עם הקפטן המסוקס, גנב את הז׳רז׳רה (הבובה) וברח!

הבנתי שאין על מי לסמוך כעת, ושלפתי רביולי טרי מהסופר האיטלקי. החכה בינתיים חזרה למים עם בובה חדשה לא מבטיחה במיוחד.

ארוחת הערב הסתיימה, אודי לקראת שינה ואני לוקחת משמרת, כשפתאום משיכה חזקה בחכה. שוב טונה אלבקור! חוסכת את תמונות הצייד ושולחת רק את התנובה:

ביד ימין סביצ׳ה חרפרף
ובשמאל דג מלוח לשנה הקרובה

כך הרגעתי את גברי, שמכנה את עצמו מקשישי קסטינה (מילים שלו לא שלי!), שדאג אם יהיה דג לארוחת השבת….

הפעם דג עם במיה

הגענו למפרץ המיוחד של מנורקה אחרי השקיעה. מפרץ צפוף למדי, ואנחנו עייפים. בסופו של דבר מצליחים לעגון, וישר מתיישבים לארוחת שישי, השעה כבר 10 בלילה… מזל שהצלחתי לבשל הכל ״לפני כניסת שבת״, זאת אומרת תוך כדי הפלגה מתנדנדת. אחד היתרונות לכך שמרגישה מספיק טוב גם בים מתנדנד.

מי שמכיר אותנו, יודע שחל מהפך ורענון בזוגיות ארוכת השנים. מזה יותר מ 30 שנה אודי הבשלן בבית. הסידור ביננו היה שאודי מבשל בבית ואני על הסירה. מאוד שוויוני :-) אין ספק שנהניתי שנים מאכל משובח שהוגש לשולחן, כשאני מקסימום בתפקיד הסו-שף, כשמגיעה מספיק מוקדם מהעבודה… אני חושבת שהילדים בטוחים שאמא נכה בקטע הזה, וזה בסדר, לא הכל מושלם. אנחנו משפחה ״מודרנית״.

הפעם מסתמן שההסכם ארוך השנים כבר לא ממש לטובתי. אני לקחתי פיקוד על המטבח בכל המובנים. אם כבר אז כבר, שיהיה נקי ומאורגן לרוחי. לאודי אין דריסת רגל, לא בבישול וגם לא בשטיפת כלים. הוא מבקש אישור מיוחד כדי לפלוש למרחב. ואני, נהנית מזה מאוד! נהנית לטפח, נהנית לבשל, נהנית לדאוג לתזונה בריאה ומגוונת, נהנית לפנק דרך האוכל. סוף סוף יצאה ה״מאמא המרוקאית״… אז בין היתר, משתדלת שלא נאכל ג׳אנק, שהארוחות יהיו מסודרות, גם תוך כדי הפלגה, ועל הדרך גם יורדים במשקל. Win Win!! אגב, לפי החשבון שלי, בגלל התנאים הלא פשוטים במטבח סירה + תנאי עבודה קשוחים, ורמת סיכון גבוהה בים מתנדנד, כל יום מטבח שלי = שנה של אודי במטבח המפנק בבית. אז נותרו לי בסה״כ עוד שבועיים גג… 😅

כיריים עם שלש להבות!
מחוברות עם צירים בשני הצדדים, כך ששומרות על איזון עם תנודות הסירה.
חדי העיין יראו שהסירים מוחזקים ע״י תופסנים (לא מסוכן!)

מקרר בקומות, לך תוציא ביצים שנמצאות בקומה 3-
צולם ביום חול, לפני קניות, כמעט ריק!

זו כל הממלכה! לא מגיע קיצור שרות?

עד כאן ענייני תזונה וחשבונאות של 35 שנות זוגיות….

מנורקה!

אי די שטוח עם מין גבעה במרכזו, צמחיית שיחים נמוכה וסחופת רוחות, nothing to write home about, מלבד העירה המתוקה מהון, והמפרץ המשגע שלה, ובו שני איונים. המפרץ שני ביופיו ומוגנותו למפרץ המפורסם של מלטה. אי לכך, לאורך ההיסטוריה, האי היה מוקד למלחמות שליטה בין המעצמות במרחב הים התיכון, ועבר הרבה ידיים. העיר בנויה על מצוק מעל המפרץ, והעליה אליה מקו החוף במספר גרמי מדרגות מרשימים. סמטאות חמודות, ארכיטקטורה מעניינת, בתי קפה, מסעדות וחנויות טרנדיות, והחברה מבלים! אין הרבה תיירות חוץ, הרוב המכריע תיירות פנים. העגינה באחת המובלעות שבמפרץ, מרחק כחצי שעה בדינגי שלנו. מהרגע הראשון שנגענו בחוף היה ברור שהגענו לספרד, ולא בגלל הספרדית, אלא בגלל הנחמדות והלבביות הלא מעושה של המקומיים. במסעותנו בים התיכון, הגענו למסקנה שהספרדים הם העם הנבחר מבחינתנו. שלא לפגוע באחרים, בטח שלא ביוונים, וזו הכללה פרועה, ואחרי כל ההסתייגויות, לפחות זו החוויה שלנו.

בלי מילים מיותרות, מצרפת הפעם הרבה תמונות:

ספסלה בתוך גזע מרשים
שימו לב לסטייל נשיאת מסכה שלמדתי באיטליה

כניסה לשוק דגים תמים למראה
מהשער כניסה לחצר פנימית
בצד אחד שוק דגים ומשמאל - גן עדן!

למי שלא מכיר, קבלו את עולם הפינ - צ׳וס
מילולית קייסם, מעשית, אין סוף סוגים של נישנושים יפים, מגוונים וטעימים
חלום לחובבי הטעימות

וזה נמשך ונמשך
בסוף, בעמל רב בחרנו שישה

מי שיגדיל את התמונה יוכל לראות אוסף סיפולוקסים מרשים
פעם מתנה מקובלת לחתונה, בדרך כלל קיבלו 10 (כמה אנשים היו פעם צנועים)
היום - מקשט חנות טרנדית.
היתה סגורה אז אין לנו מושג מה מוכרים, כנראה גזוז....

ההיא מלונדון עוגנת לפני מפלצת ההצלה הכתומה

עד שיש תמונה של שנינו יצאה חשוכה...
אני באופן מולד ואודי שזוף מאוד...

המפרשית הכי גדולה שריאיתי.
שלשה מפרשים קידמיים!!
בתמונה הבאה רואים דגל בריטניה, לונדון נמל הבית
אפשר לקרוא גם את שמה
אם משהו מכיר את הבעלים שיבדוק אם מוכר...

ויש גם אחת מדליקה כזו ועל סיפונה משפחה עליזה

ויש מי שחושב שזה יפה ומזמין בבניה מיוחדת

אבל אסתרקה יש רק אחת, שאנחנו אוהבים מאוד!

בדרכנו חזרה למפרץ העגינה, ראינו אי קטן ועליו התרחשות שנראתה מעניינת. עגנו, עלינו בשביל מדרגות וגילינו עולם ומלואו. מבנה מרשים שהיה בית חולים שהוקם ע״י הבריטים בתחיל המאה ה 18, ושימש מקום מרפא לאנשי הצי שלהם. בית חולים ראשון שנבנה מחוץ לממלכה. 

ממש לפני חודש המקום נפתח מחדש אחרי ששינה את פניו באופן קיצוני, אבל מאוד יפה! על המקום והפוליטיקה שמתלווה אפשר לקרוא בגרדיאן (מצרפת לינק), כתבה מעניינת ששופכת אור על מינורקה, שנשארה מחוץ לנתיב הסטנדרטי של תירות (יחסית למיורקה ואיביזה השכנות). כעת במקום מסעדה טרנדית, מוזאון קטן עם מוצגים מהימים ההם, מוזיאון גדול עם יצירות מודרניות, אולם שנועד לקדם את רעיון מרחב חינוך ויצירה לידי פליטים (חושבת שהראשון נבנה ב Lesvos יוון). רעיון מקסים ומרגש. נותן תקווה שיש עוד אנשים טובים בעולם. צילמתי את לוח ההסבר למי שיש סבלנות לקרוא ומתעניין, ואפשר ומומלץ ללמוד יותר על האירגון בלינק.

יש גם כנסיה כמובן

מפה עתיקה של המפרף של מהון

חדר אישפוז משומר. 
אהבתי את סירי הלילה שמוכנים למסדר

מאז ועד היום - סמל רפואה

בית המרקחת
היה סגור... צולם דרך חלון

Education Lab
אפשר לנסות להגדיל כדי לקרוא
או לחפש אותם באינטרנט

אחד מהמוצגים בחלק המודרני

עוד לילה קצר במפרץ של מהון ולמחרת השכם בבוקר אנחנו בדרכנו למיורקה. 

מיורקה הררית ויפה יותר. מיוערת בחלקה באורנים בצבע ירוק רענן, שיורדים לחוף סלעי ומצוקי. ההפלגה היתה אמורה להיות נינוחה עם רוח מעולה למפרשים, וכך התחיל היום. בהמשך הים הרגוע הפך גלי, הרוח שינתה כיוון ונחלשה, והחלק האחרון היה מתנדנד במיוחד ועל מנוע. הגענו לחניית לילה במפרץ קסום בשעות אחר הצהריים, בשעה מושלמת לשנירקול של לפנות ערב. מצאתי שזה המרפא האולטימטיבי לכאבי הגב שלי. הגלים שנכנסים למפרץ מוסיפים נדנוד קל. סיוט לסובלים ממחלת ים, נעים לנו, ואם לא מתחזק מבטיח שינה ערבה… לצערנו התחזק והשינה היתה פחות ערבה משציפינו. 

ארוחת אמצע הדרך

הקפטן ממלא logbook סירה בסוף כל יום שיוט

למחרת, ממשיכים בדרכנו לאורך הפן המערבי של מיורקה, כך שתהיה נקודת זינוק טובה לחוף הספרדי (ראו מפה). היום התחיל בהיר ויפה, שוב יציאה בזריחה. אחרי כארבע שעות הפלגה קדרו קדרו פני השמים… גשם זלעפות החל לרדת, כך במפתיע בסופו של אוגוסט חם במיוחד. מרענן וכפי ובכלל לא קר. לרגע חשבנו שמרב ריצה, הגענו לסקוטלנד 😜

וכך הגענו לעוד עגינת לילה במיורקה, למרגלות כפר קטנטן שיושב ממש מעלנו, בקצה המצוקים. בנתיים חלף הגשם, השמים לא לגמרי התבהרו, אבל מספיק חם שגם הקפטן יקפוץ למים…

הפסטורליה לא ארכה זמן רב, עד שאודי שם לב שאסתר מתקרבת לסלעים. שרשרת העוגן, שהיה נעוץ הייטב, נכרכה סביב סלע גדול, וברגע שכיוון הרוח השתנה, השתחררה. נשארנו נעוצים אבל לא בטוחים. אם יש ספק, אז אין ספק, כלל ברזל בים. הרמנו עוגן, קצת מאוחר כדי לחפש מקום עגינה חדש, החלטנו על שייט לילה ל Denia, עירת חוף מדרום לולנסיה, על החוף הספרדי.

הדרך לשם היתה מאתגרת משצפו התחזיות. האם גם כאן משבר האקלים נותן אותותיו, ואתרי תחזית מזג האוויר מפשלים (תמיד בודקים יותר מאחד). במקום רוח קלה בכיוון הנכון, שהבטיחה שייט מפרשים נינוח, תפסה אותנו סופת ברקים ורעמים מטורפת וגשם זלעפות. המראות היו עוצרי נשימה, אבל השייט הקשוח + הכנת ארוחת ערב, אודי על ההגה, אז אין תמונות...

לא אטייח, עברנו לילה קשה, לא מסוכן בשום צורה. פשוט סירה מתנדנדת, לא נוח לישון. בכל זאת צלחנו בגבורה. משמרות לא לגמרי מאורגנות, מי שערני יותר בקוקפיט והאחר ״מנסה״ לתפוס תנומה. לקראת בוקר העסק נרגע, והמשך השייט הנינוח איפשר להשלים שעות שינה ולהגיע רעננים לנגיעה ראשונה בחוף הספרדי, העירה Denia.

ספויילר:

חצי שעה נסיעה צפונה מכאן גרה חברת נעורים שלי, רות אלקנה, שלא ראיתי יותר מ 30 שנה. מחר נפגשות, בטוחה שיהיה מעניין. על כך ועוד בפוסט הבא....